תביעה בעילה שטרית - היפוך נטל השכנוע והראיה
- כזכור, עילת התביעה בענייננו היא שטרית, מכוח שטר החוב עליו חתם התובע כבטוחה לטובת התובעת, להבטחת תשלום שכר טרחתה לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים.
- סעיף 29(א) לפקודת השטרות:
"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך."
- משחתם הנתבע על שטר החוב להבטחת תשלום שכר טרחתה של התובעת מכוח ההסכם שנכרת ביניהם, מוטל עליו הנטל לסתור את החזקה שקיבל תמורה מלאה בעד הסכום הנקוב בשטר החוב. משכך, בפסק דין זה אדרש להכריע האם עמד הנתבע בנטל להפריך את חבותו לתשלום לפי שטר החוב.
- בתוך כך יהיה עליי להידרש לשאלה האם הוכח פגם כלשהו בחתימה על ההסכם ועל השטר, וככל שלא - האם התקיימה עילה כלשהי לביטול ההסכם על ידי הנתבע.
- אדרש לשאלות אלו להלן, כסדרן.
האם הוכח פגם בחתימה על ההסכם ועל שטר החוב?
- אפתח בכך שהנתבע לא חלק על כך שחתימתו היא החתימה המתנוססת על גבי ההסכם, על גבי ייפוי הכוח ועל גבי שטר החוב (עמ' 6; 8 לפר').
- בעדותו לפניי אמנם ניסה לטעון כי חתם על ההסכם בשל מצב כלכלי קשה, וכי לא ממש קרא את ההסכם בעצמו. כאשר נשאל האם הוא נוהג לקרוא הסכמים לפני שהוא חותם עליהם השיב שלא כל הזמן כי הוא סומך על אנשים, וכאשר עומת עם ההסכם מושא דיוננו אישר כי זו חתימתו אך הוסיף:
"כן זה דרך מחשב ולא ראיתי את כל המסמך הזה רק דיברו איתי על זה, על 500 שקלים ולא דיברו איתי על סכומים אחרים." (עמ' 6 ש' 26-25 לפר').
- הנתבע לא הכחיש כי קיבל את כל קובץ ההסכם למכשיר הנייד אם כי ציין "כן, קיבלתי את זה במהירות." (עמ' 6 ש' 30 לפר'), ובמהלך עדותו הוסיף כי:
"מה שאמרו לי בהתחלה '500 שקלים דמי', איך קוראים לזה? 'דמי רצינות', זה מה שאמרו לי והשאר לא אמרו לי על ה-50,000 שקל או דברים כאלה לא דיברו איתי על הדבר הזה בכלל, 'רק תחתום' ואני במצב שאוטוטו לוקחים אותי ולוקחים לי את הבית הכל היה בלחץ." (עמ' 8 ש' 4-1 לפר'). הנתבע גם לא אישר שראה את החובה לתשלום עוד 40,000 ₪ עם החתימה על ההסכם (עמ' 9 ש' 11; ור' גם עמ' 13 ש' 7-3 לפר').
ובהמשך טען:
"אז חתמתי על עם ציון שאמר לי על נכונות מה שנקרא 500 שקלים על זה הבנתי והשאר הוא נתן לי דרך הטלפון 'ותחתום ותחתום'." (עמ' 7 ש' 9-7 לפר').
- טענתו של הנתבע כי לא קרא את ההסכם לפני שחתם עליו הועלתה לראשונה בישיבת ההוכחות ובסיכומים אך לא נטענה בכתב ההתנגדות. טענותיו לעניין זה מהוות הרחבת חזית ודינן להידחות כבר מטעם זה.
- גם אלמלא דוּבר בהרחבת חזית, הרי שעסקינן לכל הפחות בעדות כבושה. הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הוא כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים, בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותהּ. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח דעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו (ר' למשל ערעור פלילי 1645/08 פלוני נ' מ"י [נבו] (3.9.2009)).
- בענייננו לא זו בלבד שלא מצאתי בעדותו של הנתבע הסבר לעיתוי העלאת טענתו כי לא קרא את ההסכם כולו ולא הבין לגמרי על מה הוא חותם, אלא שהנתבע הודה בעדותו כי חתם על ההסכם מיוזמתו ומרצון חופשי (עמ' 7 ש' 13, 15 לפר').
- אל מול עדותו ודבריו של הנתבע עומדת גרסת התובעת כפי שהוצגה על ידי שני העדים המצהירים מטעמה. בתוך כך, מר עמית מלר, מנהל תיק הלקוחות המחלקת תפעול משכנתאות אצל התובעת טען בתצהירו כי הנתבע חתם על הסכם הזמנת עבודה ועל שטר החוב וייפוי כוח לטובת התובעת (ס' 4, נספחים 4-1 להודעת התובעת על צירוף מסמכים), ובעדותו הרחיב אודות תהליך ההחתמה וציין:
"הוא מדבר עם איש המכירות, איש המכירות מאפיין איתו את מה שהוא צריך מבחינת הרצון שלו לפטירת הבעיה שאליה הוא פנה ובמידה ואנחנו יודעים לעזור ולהביא פתרון לבעיה אנחנו מציגים ללקוח איך אנחנו יכולים לעזור לו מבחינת הפתרון ואנחנו מציגים לו גם את שכר הטרחה של העלות, של מה שאנחנו נוכל לעשות בשבילו בעלות המסוימת של שכר הטרחה וממלאים לו הסכם הזמנת עבודה דיגיטלי ושולחים לו אותו לחתימה בטלפון. כמובן עוברים איתו על הסכם הזמנת עבודה במעמד השליחה אליו כשהוא איתנו עוד על הקו, עוברים איתו על כל הסעיפים," (עמ' 32 לפר').
- מר מלר הבהיר בעדותו כי עברו עם הנתבע על כל הסעיפים החשובים בהסכם וטען: "אנחנו עברנו על הסעיפים זה שהוא לא יודע על מה הוא חתם זה משהו אחר." (עמ' 2 ש' 32-31 לפר').
- בשים לב לעדותו הכבושה (שמשקלה ממילא נמוך) של הנתבע לעניין זה, אל מול עדותו העקבית של מר מלר הטוענת היפוכם של דברים ממש, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת ולקבוע כי לנתבע הוסברו עיקרי ההסכם ומהותו במועד ההחתמה.
- מכל מקום, לעניין זה יש להזכיר את ההלכה הוותיקה והמוכרת, לפיה אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב, שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא (ר' למשל ערעור אזרחי 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965)). הלכה זו נכונה ביתר שאת כשעסקינן במסמכים בעלי חשיבות, שכן ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תיעשה בהיסח דעת (ר' למשל ערעור אזרחי 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בערעור מיסים [נבו] (20.3.2007)).
- אשר על כן אני קובעת כי לא נפל כל פגם בתהליך החתמת הנתבע על ההסכם.
האם הוכחה עילה כלשהי לביטול ההסכם על ידי הנתבע?
- בכתב ההתנגדות טען הנתבע כי משהבין שנפל קרבן פעמיים ומנצלים את המצוקה הקשה אליה נקלע הודיע לתובעת על ביטול ההסכם ביניהם (ס' 11 לבקשת ההתנגדות וס' 21 לתצהיר) ואולם לא הוצגה לפניי כל אסמכתה לכך שהנתבע אמנם הודיע לתובעת על ביטול ההסכם והתובע גם לא ידע להשיב על כך בעדותו (עמ' 15 ש' 6-1 לפר').
- אני קובעת אם כן כי הנתבע לא הודיע בפועל לתובעת על ביטול ההסכם.
- השאלה הנשאלת כעת היא האם קמה לנתבע עילה כלשהי לביטול ההסכם וזאת מחמת תוכנו של ההסכם, מחמת תנאי ההלוואה שאושרו לו או מחמת כך שהתובעת לא מילאה התחייבויותיה על פיו.
- אני סבורה כי התשובה לכך שלילית ואנמק.
לא שוכנעתי שכריתת ההסכם נעשתה בתנאי "עושק" וגם לא שוכנעתי שאלו היו תנאי ההלוואה שאושרה לנתבע בנסיבות
- סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המעגן את עילת ה"עושק" קובע כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
- הזכות לבטל הסכם מחמת עושק מותנית בהתקיימות ארבעה יסודות מצטברים: (1) הוכחת מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של המתקשר, או חוסר ניסיון כבדי משקל חמורים וקיצוניים; (2) הוכחת ניצול מודע של מצב זה על-ידי הצד השני; (3) קיומו של קשר סיבתי המלמד שהניצול הביא, על-פי מבחן סובייקטיבי, להתקשרות בחוזה; (4) הוכחת יסוד אובייקטיבי-חיצוני לפיו תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ר' ערעור אזרחי 8222/19 חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד [נבו] (7.12.2020)).
- לא שוכנעתי כי התקיימו בעניינו איזה מארבעת התנאים שפורטו לעיל, לא כל שכן שהתקיימו ארבעתם יחדיו.
- הנתבע אמנם טען בתצהירו כי בשל מצבו כלכלי קשה אליו נקלע בנק מזרחי טפחות מונה לכונס נכסים על דירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו בבאר-שבע, וכי התסבוכת אליה נקלע נבעה מחוב כספי לחברת אובליגו בסך 250,000 ₪ (ס' 4-3 לתצהירו). הנתבע גם הודה כי נוכח הליכי כינוס הנכסים שום בנק לא הסכים לתת לו הלוואה ולכן נאלץ לחפש הלוואה חוץ בנקאית (ס' 5 לתצהירו).
- ואמנם, אין חולק על כך שהנתבע היה נתון במצוקה כלכלית, היה שקוע בחובות, ודירת המגורים שלו ושל בת זוגו הייתה נתונה בהליך של כינוס נכסים. ואולם לא די בכך כדי לקבוע שמצבו גרם לתובעת לנצל אותו וכי היא אמנם ניצלה אותו בפועל באופן שגרם לו להתקשר בהסכם עמה. מעבר לכך שהנתבע עצמו הודה כי פנה לנתבעת מיוזמתו (ס' 7-6 לתצהירו), יש לזכור כי מצבו של הנתבע אינו שונה ממצבם של אנשים רבים שנקלעים לתסבוכת כלכלית ומבקשים להתקשר עם חברות שתסייענה להן להשיג הלוואות שתוכלנה לחלץ אותם מהמצב אליו נקלעו.
- אם באמור לא די, הרי לא שוכנעתי שהוכח בענייננו יסוד אובייקטיבי-חיצוני לפיו תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
- ההסכם בו התקשר הנתבע מול התובעת (נספח 2 להודעת התובעת על צירוף מסמכים), הוא למעשה הסכם הזמנת עבודתו במסגרתו הסמיך הנתבע את התובעת לפעול בשמו לגיוס אשראי בגובה של כ - 716,000 ₪ מול כל הבנקים/חברות ביטוח/משקיעים/מלווים חוץ-בנקאיים וכו'.
- מדובר בהסכם במסגרתו התחייבה התובעת לטפל עבור הנתבע בנושאים הבאים:
"1. ייעוץ כלכלי בלבד בנוגע להלוואות, מימון, השקעות, משכנתאות, ייעוץ פיננסי והתנהלות כלכלית.
- הגשת המזמין לגורמים מלווים שונים ו/או בתי השקעות עפ"י שיקול הדעת הבלעדי של המייצג.
- ייצוג המזמין אל מול הגורם הנבחר.
- ליווי המזמין לאורך כל התהליך אשר יסתיים בתיאום החתימות אצל הגורם המממן על המימון/הלוואה/משכנתא/השקעה."
- סעיף 18 להסכם מתייחס לגובה שכר הטרחה לו זכאית התובעת שהועמד על 40,000 ₪ בתוספת מערעור מיסים בתנאי התשלום הבאים:
"א. דמי רצינות בסך 500 ₪ + מע"מ, תשולם במועד החתימה על הסכם זה.