האם כלל ההן, הקובע כיצד יוגש בפלט במקרים מיוחדים, יש בו כדי להעיד על הלאו האוסר הגשתו במקרים אחרים? הנני סבורה כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה ואולם, הנני סבורה כי כתנאי להגשת הפלט יש להחיל למצער כללים המבטיחים את נאמנות הפלט למקור. קביעתי זו מתחשבת בהתפתחות העיתים מזה ובאתגרים הראייתים המיוחדים הגלומים בטיבו של הפלט כראייה מזה. קביעותיי לעניין זה דומות להתפתחות הפסיקה באשר לקבילותה של הקלטה – שאף היא ראייה דיגיטלית בתצורת שמע בהבדל מכתב. בכל הנוגע לקבילותה של הקלטה והתנאים לקבילותה- ראשיתה של הלכה בע"פ 28/59 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג 1205, 1209 (1959) במסגרתו נקבעו ששה תנאים מצטברים לקבילותו של סרט הקלטה כראיה: (1) המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט את הדברים שנאמרו; (2) האדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) ההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) בסרט ההקלטה לא נעשו שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) קולות הדוברים בהקלטה זוהו כהלכה; (6) הדברים נאמרו מרצונם הטוב של הדוברים "שמא טופל בסליל באופן שיש בו כדי להוסיף או לגרוע, הרי עולה כאן השאלה, אם לא טופל בדובר או בדוברים באופן שיש בו כדי להביאם לאמירת דברים, שהשמעתם נכפתה עליהם, או, לחלופין, שמא נעדרת תגובה של אחד הנוכחים, מאחר שמנעו ממנו בכוח להשמיע דבריו".
באותו העניין, חיווה בית המשפט העליון דעתו כי התנאי השישי והאחרון מתייחס לתוכנה של השיחה המוקלטת ולא לתנאים הטכניים לקבלתה כראייה. תנאי זה יהיה רלוונטי מקום בו יש להוכיח כי הדברים נמסרו מרצונו הטוב של הדובר ומשכך הוא ישפיע רק על משקלה של הראיה המוקלטת ולא על קבילותה. (שם בסעיף 23) .
עוד הוסיף בית המשפט והדגיש שם כי: "בעל דין, המבקש להגיש את ההקלטה כראיה, הוא אשר נושא בנטל להוכיח את קבילותה הלכאורית, בהתאם לתנאים האמורים. זאת, כאשר הצד היריב רשאי, אך אינו חייב, להביא ראיות משלו להוכחת אי קבילותה הטכנית של הראיה (זלצמן, בעמ' 80; ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי, פ"ד לה(2) 757 (1981); ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980) (להלן: עניין אפללו))."
בתנאים אלו חלו גמישות ושינויים במהלך השנים. כך, באשר לתנאי הרביעי הנוגע להקפדה כי לא נערכו שינויים בהקלטה, נקבע כי :"כל עוד אין ראיה בדבר טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה בדרך זו או אחרת, אין בעובדה, שקטעים ממנה לא ניתנים לפיענוח או להבנה או שקטעים ממנה לא הוקלטו או נמחקו בטעות, כדי לפסול כראיה את שניתן לשמיעה ולהבנה" (ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 141, 146 (1990).