קודם לבחינת העובדות במקרה דנן, הנני מוצאת לפרט את ההתוויות הנורמטיביות הרלוונטיות לשתי החלופות להטלת האחריות לפתחו של שבת – ובכלל כך להבחנה בין הרמת מסך לבין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה ובעלי מניות בחברה.
אשר לכך, תחילת הדיון בהנחת היסוד בדיני התאגידים ובהתאם לה לחברה ישות משפטית נפרדת מישותם המשפטית של בעלי מניותיה ונושאי המשרה בה. פועל יוצא מהנחת יסוד זו הוא שככלל לא מיוחסות פעולות אורגן החברה או בעל המניות בה, שבוצעו בשם החברה, לאורגן עצמו. זאת ועוד, בחברה בערבון מוגבל (חברה בע"מ), אחריותם של בעלי המניות בחברה היא עד לגובה שווי מניותיהם וכפועל יוצא מכך, לא ניתן לייחס לבעלי המניות את חובותיה של החברה מעבר לערבותם המוגבלת כאמור.
יחד עם זאת, נקבעו במסגרת החוק והפסיקה, שני מסלולים במסגרתם ניתן יהיה לייחס לאורגנים של החברה או לבעלי מניותיה אחריות אישית לחובותיה- המסלול האחד- הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובותיה של החברה לבעלי מניותיה (ונשמעה גם הדעה כי גם כנגד מנהליה במקרה של חוסר תום לב), בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). המסלול השני – יחוס אחריות אישית נזיקית לאורגן של חברה בהתבסס על סעיף 54 לחוק החברות.
- על היחס בין הרמת המסך להטלת אחריות אישית –
טרם בחינת שני המסלולים לגופם, הנני מוצאת להקדים הערה מקדמית הנסבה על ההבחנה בין הרמת מסך להטלת אחריות אישית, הבחנה אשר ראוי ליתן עליה את הדעת. זאת, בהינתן שבסיכומו של דבר – לכאורה תוצאת נקיטה באחד משני המסלולים הינה זהה- מוטלת אחריות אישית על אורגן או על בעל מניות בגין חובותיה של החברה.
ההבחנה בין שני המסלולים נסבה על השוני ביחס בין כל אחד מהמסלולים לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כך שהרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה ואילו במסלול הטלת האחריות האישית הנזיקית מורחב מעגל היריבויות מבלי לפגוע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ראו- ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ , נט (3) 66 (27.10.2004); ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב לבניה בע"מ (5/2/04) (להלן: "פסק דין בן מעש"); א' חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א) בעמוד 275). בשים לב להבחנה זו – דהיינו- לכך שהרמת מסך יש בה בכדי לפגוע בעקרון הפרדת הישויות בין החברה לבין בעל המניות בה - הוער בפסיקה כי השימוש בסעד הרמת המסך, יישמר אך ורק לאותם מקרי קצה, והוא מצומצם ובעייתי יותר אף משימוש בסעדים החריפים לכשעצמם של תביעה אישית כנגד בעל שליטה (לפי סעיף 54 לחוק החברות). זאת, למרות שכפי שהקדמתי וציינתי - לעיתים התוצאה, הלכה למעשה, עשויה להיות דומה, היינו חיוב בעל שליטה או מנהל לשעבר בחובות החברה או מקצתם ואולם, דרך ההגעה אליה הינה בעלת משמעות שונה (פרק (חי') 718/07 ישעיהו איבי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (30/12/12) בפסקה 53 והאסמכתאות שם).