אשר ליסוד נפשי זה של "כוונה" , הרי שזה כולל שני מישורים נפרדים – המישור הרציונאלי בגדרו יש להראות כי המזיק "צפה" את התוצאה והמישור השני - המישור האמוציונלי בגדרו יש להראות כי הוא חפץ בתוצאה. לאור הקושי הטבוע בהתחקות אחר נבכי נפשו של האדם, נקבעה בדיני העונשין "חזקת הכוונה" ובהתאם לה אדם מתכוון בדרך כלל לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו (ראו - ע"פ 5828/14 מדינת ישראל נ' כילאני (04.03.2015)). בע"א 2167/16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ (12.7.2021), בסעיף 143 לפסק דינו של בית המשפט העליון, נקבע כי: "בהיותה של חזקת הכוונה "חזקה עובדתית", אשר צומחת "מן ההיגיון ומניסיון החיים", אין מניעה מלעשות בה שימוש גם בהליך אזרחי (בכפוף להבדל במידת הוכחתה של התשתית העובדתית הנדרשת. ראו: יעקב קדמי על הראיות כרך ד, 1782-1781 (2009))."
(ד) הניצג הוטעה ופעל על סמך ההטעיה; אשר ליסוד זה פורט בסעיף 44 לפסק הדין בעניין אפל כי :"יסוד זה, במובחן מקודמו, מתמקד לא במציג, כי אם בניצג ובהתנהגותו. נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין כוונת המציג להטעות לבין פעולתו של הניצג שהוטעה." אשר לכך, הובהר כי :"לטענתו העובדתית של אפל בהקשר זה, שלפיה למרומה היתה אפשרות, בזהירות סבירה, לגלות כי רומה ולא לפעול על יסוד ההיצג הכוזב, אין כאן נפקות משפטית. יכולתו העיונית של הניצג לגלות את דבר הרמייה – וכזו הרי קיימת תדיר – איננה מקימה ככלל הגנה למרמה (השוו: Winfield, בעמ' 533-532; באוסטרליה: Gipps v. Gipps [1978] 1 NSWLR 454). השאלה שעלינו להתמקד בה איננה היכולת לעמוד על כך שההיצג כוזב, כי אם על קיומו של הקשר הסיבתי שבין ההיצג הכוזב לבין פעולת הניצג. במקרה שלפנינו הנסיבות מלמדות כי קשר סיבתי שכזה זה אכן התקיים.... הנה כי כן עצם העובדה שהמידע הדרוש לצורך אימות נתוניו של ההיצג ושלילתו היה מצוי בידי הניצג – איננה יכולה, בנסיבות, להעניק פטור מאחריות למי שהציג מצג כוזב כאמור, כאשר הניצג פעל על יסוד ההיצג הכוזב." [ההדגשות שלי ל.ב.]
(ה) נזק ממון כתוצאה מהפעולה על סמך ההיצג הכוזב (ראו פירוט בסעיף 46 לפסק הדין בעניין אפל);
אשר לנטל להוכחת תרמית, אציין כי במסגרת הפסיקה נקבע כי הנטל לשם הוכחת תרמית הוא גבוה וכי: "הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ראו ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (18.4.2012); ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, סעיף 5 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן והאסמכתאות שם (17.7.2003); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מו(1) 589 (1986)).
- כפי שהקדמתי וציינתי, הנני סבורה כי העובדות כפי שהוכחו בהליך ונתמכו בראיות אשר פורטו לעיל בהרחבה, יש בהן כדי להקים לתובעת כנגד עובדי גלובל וכפועל יוצא מכך כנגד גלובל, עילת תביעה מפאת תרמית. אשר לכך, ריכוז העובדות כפי שהוכחו (ואשר לשם הנוחיות רוכזו בסעיף 53 לעיל) מלמד כי לתובעת הוצגו מצגים כוזבים רבים – הכרוכים בהסתרת זהות הגורם איתו היא התקשרה, המשך בהסתרת זהות העובדים מולם היא עבדה; נוסף על כך בכזבים של ממש הנוגעים למקום הפעילות של OFM, ניסיונם והכשרתם של עובדיה; זאת ועוד, לתובעת הוצגו מצגי שווא בנוגע לסיכון בהשקעתה, באשר לתשואות הצפויות לה כפועל יוצא מההשקעה, מבטוחות (ובכלל כך בונוסים) – המבטיחים העדר סיכון בהשקעה וכיוצא בכך; עוד הוצגו לתובעת מצגי שווא באשר לזהות אינטרסים בינה לבין גלובל ועובדיה ויתרה מכך, מהתובעת הוסתר ניגוד האינטרסים בינה לבין אלו. בהינתן שהחלק הארי במצגי השווא מגלם שקרים של ממש – באשר אין חולק כי במצגים אין ממש והנתבעים אינם כופרים בכך שאין במצגים ממש (אלא לטענתם – אשר נדחתה – אלו כלל לא הוצגו לתובעת) – אין זאת, אלא שעובדי גלובל אשר הציגו בפני התובעת את המצגים ידעו כי מדובר במצגים שאינם נכונים. יתרה מכך, בשל ניגוד האינטרסים המובנה וכפי שפורט בין האינטרסים של גלובל ועובדיה לבין התובעת, אין זאת, אלא שהמצגים הוצגו בכוונת מכוון על מנת לשכנע את התובעת להוסיף ולהשקיע כספים, תוך שגלובל ועובדיה יודעים כי המשך ההשקעה תעמיד את כספיה של התובעת בסיכון ויוביל בסופו של דבר להפסד כספיה. קרי צפו את התוצאה של הפסד כספיה של התובעת ומטבע הדברים התכוונו לתוצאה זו. עוד הוכח כי בפועל התובעת פעלה על סמך המצגים אשר הוצגו לה על ידי גלובל ועובדיה והשקיעה את כספה. ולבסוף אין זה מוכחש כי בפועל נגרם לתובעת נזק ממוני הנובע מהפסד החלק הארי בכספי השקעתה בסכום של 1,100,760$ ונוסף על כך, נזק המוצא ביטויו בעמלות העברה אשר בהם חויבה בסך של 17,979 ליש"ט. נזק זה עמד במועד התביעה על סך בש"ח של 3,659,100 ₪.
- אחריותה של גלובל –
כפי שפורט לעיל, עילת התרמית כלפי התובעת נובעת ממצגים אשר הוצגו לתובעת על ידי עובדיה של גלובל תוך כדי עבודתם, משכך, בהתאם להוראת סעיף 13(א)(2) לפקודת הנזיקין חבה גלובל בשל מעשיהם של עובדיה.
- אחריותו של שבת – אחריות אישית והרמת מסך;
אשר לשבת, כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי יש מקום להטיל על שבת אחריות לנזקיה של התובעת וזאת, בין מכוח הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין גלובל ובין מכוח הנורמות הנסבות על הטלת אחריות אישית על נושאי משרה או בעלי מניות בחברה. אציין כי לאור קביעותיי אלו, אינני נדרשת לעילותיה החלופיות של התובעת מכוח חוק הגנת הצרכן.