"סיכומם של דברים, מחומר הראיות עולה כי רוזנבאום וסמואל אכן ביצעו תרמית באמצעות הקמת חברה ב' על מנת להימנע מתשלום תמלוגים למדינה. על כן ניתן לחייב הן את החברות והן את סמואל ורוזנבאום, ששימשו כנושאי משרה בחברות, במלוא החיוב הכספי שהושת עליהם. ויודגש כי הטלת אחריות אישית על נושאי המשרה אין משמעה הרמת מסך ההתאגדות של החברות ולכן אין צורך לתור אחר עילה לעשות כן מכוח סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (ראו: ערעור אזרחי 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010); ולעניין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בגין מעשי תרמית: ערעור אזרחי 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 743 (1994); ערעור אזרחי 407/89 צוק אור בערעור מיסים נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (1994)). אלא בעל המשרה חב באחריות למעשיו הוא והחברות חבות באופן אישי למעשי בעלי המשרה (ראו: ערעור אזרחי 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(4) 102, 130 (1991)).
כאשר אחריות נשוא המשרה נשענת על אחריות בנזיקין בשל עוולה שביצע, אין צורך בהרמת מסך שכן נושא המשרה אחראי באחריות אישית למעשיו (ראו למשל רשות ערעור אזרחי 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בערעור מיסים (29.11.2009); ערעור אזרחי 407/89 צוק אור בערעור מיסים נ' קאר סקיורטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 (1994); ערעור אזרחי 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010); ערעור אזרחי 6507/11 מפעלי לוקי בנייה בערעור מיסים נ' ג. ד. עיט חברה לשירותים בערעור מיסים [נבו] 11.3.2014); ערעור אזרחי 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4) 693, 701 (2004); ערעור אזרחי 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 74-75 (2004))."
- יצויין כי במסגרת הפסיקה נשמעה הדעה גם ולפיה ניתן להטיל על אורגנים חבות אישית גם מכח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הדן במעוולים במשותף והקובע:
"לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם".(ראו עניין נשאשיבי הנזכר לעיל). תוך שנקבע כי סעיף זה "מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית". לעניין זה נקבע כי ההוראה המופיעה בסעיף 12 היא "הוראה כללית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה" (ראו: עניין צוק אור, בעמוד 697). עוד נקבע כי במסגרת סעיף 12 לפקודת הנזיקין ניתן לראות באורגנים או בנושאי המשרה בחברה כמסייעים לביצוע עוולה ובשל כך להטיל עליהם אחריות אישית בנזיקין (ראו: רשות ערעור אזרחי 10700/05 מ.ד נאור בנין והשקעות בערעור מיסים נ' ניב [נבו] (30.3.2006), בסעיף 4). באשר ליסוד הנפשי אשר נדרש לצורך הטלת אחריות לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, נקבע כי יש להראות קיומו יסוד נפשי של מודעות (ראו: עניין צוק אור, בעמוד 703) ובהקשר זה נקבע, כי אדם הלוקח חלק במעשה שמוביל בסופו של יום לנזק, יחוב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך (ראו: ערעור אזרחי 6871/99 רינת נ' רום [נבו] (21.4.2002) בפסקה 9 לפסק דינו של השופט [כתוארו אז] א' ריבלין).
- מהמפורט לעיל, עולה כי, האפשרויות לחיוב הנושאים ונותנים בשמה של החברה- במסלול "הרמת המסך" או במסלול "האחריות האישית", הן שתי אפשרויות מקבילות אשר ניתן לעשות שימוש בכל אחת מהן. כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי ניתן להטיל על שבת אחריות בכל אחד מהמסלולים - קרי הן מכוח אחריות אישית לפעילותו הוא והן מכוח הרמת מסך. להלן יפורטו טעמיי.
- אפתח בהטלת אחריות אישית על שבת בגין פעילותו.
אשר לכך, מתוך הראיות עולה כי בבסיס מסכת המרמה כלפי התובעת - הסתרת הגורם האמיתי איתו התקשרה התובעת - תוך שהמצג אשר הוצג בפני התובעת הוא כי היא מתקשרת עם ישות בשם OFM (אשר בהקשר אליה ואל עובדיה אף הוצגו מצגי שווא רבים לתובעת). אלא, שבפועל התחוור כי מדובר בישות אשר ספק באם היא מאוגדת כחברה; הוכח קיומו של קשר בינה לבין גלובל, שבת ו - BDB; והנני סבורה כי השימוש בה נעשה על מנת להרחיק את האחריות לנזקי לקוחות פוטנציאליים מגלובל ומשבת, באופן שאותם לקוחות יתקשו למצוא את הגורם האמיתי אשר עמד למולם בהתקשרותם.