כפי שהובהר בפסיקתו של בית משפט זה, נקודת המוצא במשפט האזרחי היא כי על מנת לאפשר להליך להתנהל "בקלפים פתוחים" באופן שיקדם את חקר האמת, יש לאפשר גילוי מרבי של מידע רלוונטי. כך, התנאי הבסיסי לגילוי הוא כי המסמך נושא בקשת הגילוי יהיה רלוונטי לזירת המחלוקת, כפי שהיא נתחמה בכתבי הטענות (עמית, בעמ' 59; רע"א 2803/23 חברת כביש חוצה ישראל נ' וולר, פסקה 30 [נבו] (29.6.2023)). כלומר – מסמך רלוונטי הוא מסמך שיש בו כדי לסייע למי מהצדדים בהוכחת טענותיו.
בהתייחס לשאלת הרלוונטיות, נקבע כי יש לנקוט בגישה ליברלית. כך, די ביסוד סביר להניח כי מסמך עשוי להיות רלוונטי להליך – כדי לקבוע בשלב הבקשה לגילוי כי הוא עומד בתנאי הרלוונטיות (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 [נבו] (15.10.2008) (להלן: עניין רנדי); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פסקה 3 [נבו] (25.12.2007) (להלן: עניין שכטמן); עמית, בעמ' 63-60; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 402 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 1.2025)). בית המשפט אינו אמור לבחון בשלב גילוי המסמכים את טענות הצדדים בצורה דקדקנית ומחמירה, באופן שיהפוך שלב זה לתחליף לשלב דיון ההוכחות (עניין רנדי, בפסקה 7); או למעין בקשה לסילוק על הסף של טענות התביעה (רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, פסקה 19 [נבו] (24.1.2016) (להלן: עניין בן צבי); עמית, בעמ' 67).
- עם זאת, האינטרס של בעל דין לעיין במסמך בעל רלוונטיות להוכחת טענותיו עשוי לסגת מפני אינטרסים אחרים הראויים להגנה. מדובר בין היתר, בחשש מפני פגיעה בפרטיות או בצדדים שלישיים; הכבדה על בעל הדין הנדרש בגילוי המסמך; קיומם של חסיונות ואינטרסים נוגדים; וכיוצא באלה. במקרים כאלה, כאשר על כף המאזניים ניצבים אינטרס או זכות אחרים – בית המשפט יאזן בין שיקולים אלה לבין האינטרס שבניהול ההליך "בקלפים פתוחים" (עניין רנדי, בפסקה 8; עניין אדונייב, פסקה 22; עניין בן צבי, בפסקאות 14-13; עמית, בעמ' 67, 95-91).
ככלל, אין לדרוש מהמבקש להציב תשתית ראייתית לכאורית לטענותיו כתנאי לגילוי המסמכים. משקלן הלכאורי של הטענות ייבחן רק במקום שבו מול אינטרס הגילוי ניצב אינטרס של הצד שכנגד, המחייב עריכת איזון ביניהם (עניין בן צבי, בפסקה 14; עמית, בעמ' 67). כאשר לא נטען לאינטרס נגדי – התנאי היחיד לגילוי הוא תנאי הרלוונטיות.
- במקרה דנן, כפי שעולה מכתבי הטענות בבית משפט קמא, הצדדים חלוקים בנוגע למהות הסכם 2020, ופרט ביחס לשאלה האם ההלוואה בגינו הוחזרה באמצעות קיזוז אל מול התקדמות הבנייה אם לאו. לטענת שומרוני מדובר בהלוואה שנטלה החברה שבבעלות רעייתו של שפייזמן על מנת לרכוש ולשווק שעוני יוקרה, והלוואה זו לא הוחזרה לה מעולם.
מנגד, לטענת המבקשים מדובר בהסכם הלוואה למראית עין שנועד למעשה על מנת להזרים כספים לחשבונות קבלניות המשנה לצרכי מימון הבנייה, הסכם שהוחלף על ידי הסכם 2021. עוד טוענים המבקשים כי ההלוואות לפי שני ההסכמים הוחזרו באמצעות כספים שהועברו לשומרוני מהבנק המלווה כנגד התקדמות הבנייה שביצעו החברות הקבלניות. לשיטתם, מאחר שהעבודה המשותפת של הצדדים בפרויקט החלה לפני החתימה על הסכם 2021, ואף לפני החתימה על הסכם 2020 (ועל כך אין מחלוקת – ראו סעיף 32 לכתב התביעה בבית משפט קמא) – הרי שהקיזוז בין הלווים לשומרוני החל עוד בטרם נחתם הסכם 2021. לכן לשיטתם לצורך הוכחת טענת הקיזוז – נדרשים להם מסמכים ממועד תחילת העבודה בפרויקט.
- מהאמור לעיל עולה אפוא כי המסמכים והנתונים החשבונאיים המבוקשים, מהתקופה שתחילתה מועד תחילת עבודות קבלניות המשנה בפרויקט ועד ליום החתימה על הסכם 2021 – עשויים להיות רלוונטיים לבירור המחלוקת בין הצדדים. זאת מנקודת המבט של המבקשים וטענותיהם, ומבלי לחוות דעה ביחס לעוצמתן של טענות אלה או הסיכוי שהן יתקבלו בסופו של דבר.
בית המשפט, בהחלטתו שלא לגלות את המסמכים הללו, קבע כי מלשון הסכם 2021 ניתן ללמוד "שעד למועד חתימת ההסכם ביום 1.6.21, לא נעשו תשלומים, בין באופן ישיר ובין בדרך של קיזוז כנגד עבודות שבוצעו, על חשבון ההלוואות, לא הראשונה ולא השנייה והחוב נכון למועד חתימת ההסכם היה 2.5 מיליון ₪". זאת חרף עמדתם של המבקשים שהיא כאמור שונה; וחרף הפסיקה לפיה אין מקום בשלב זה להעריך עמדה זו לגופה ולקבוע את הסיכויים שהיא תתקבל בסוף ההליך.
- מאחר שהמסמכים עשויים להיות רלוונטיים, היה מקום להוסיף ולבחון האם יש לגלות אותם רק אילו היה מוצג אינטרס נוגד המצדיק להימנע מגילוים. ואולם שומרוני בתשובתה לבקשת רשות הערעור התמקדה בטענה לפיה המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים, והיא לא העלתה טענה ביחס לאינטרס מתחרה בשלו יש להימנע מגילוי המסמכים. הטענה לפיה קבלת בקשת רשות הערעור תעכב את ההליך בתקופה של כשנה וחצי נטענה בעלמא וללא כל פירוט או תשתית עובדתית (אף שהנטל להוכיח את טענת ההכבדה מוטל על הטוען אותה: עניין בן צבי, בפסקה 17). גם לגופו של עניין, ספק רב אם היעתרות לבקשת הגילוי תביא לעיכוב משמעותי בדיון בבית המשפט קמא, לאחר שהמבקשים מיקדו את בקשתם ביחס לדרישה הראשונית שהעלו במסגרת ההליכים המקדמיים. גם החלטתו של בית משפט קמא התמקדה בשאלת הרלוונטיות של המסמכים, בלא שנקבע כי קיים שיקול אחר נוסף המצדיק להימנע מגילוים.
לא למותר לציין כי אם יסתבר בסופו של דבר כי המסמכים המבוקשים היו מיותרים ולא הועילו לדיון בתביעה, בית המשפט יוכל להביא זאת בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתום ההליך (עמית, בעמ' 95; רע"א 684/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ, פסקה 6 [נבו] (14.2.2013); עניין בן צבי, בפסקה 21).
- באשר לטענות שומרוני הנוגעות למחלוקת בין הצדדים לגופה בהליך העיקרי; ובפרט הטענה כי החוב במועד החתימה על הסכם 2021 עמד על 2,500,000 ש"ח, וכי שפייזמן אף הודה בכך מספר פעמים – מקומן של טענות אלה בהליך העיקרי ואין מקום לבררן או לחוות דעה ביחס אליהן במסגרת הליך גילוי המסמכים.
שומרוני טוענת כי המסמכים המבוקשים – ככל שהם קיימים – אמורים להיות ממילא בחזקתו של שפייזמן, שכן הוא היה שותף בבונים ומוגנים, וכן כי הוא שותף וקרוב משפחתו של חמו. המבקשים טוענים כאמור אחרת – ולשיטתם המסמכים אינם בידיהם. על כל פנים, טענה מסוג זה ממילא אינה מצדיקה הימנעות מגילוי מסמכים, אף אם יש בה ממש. זאת מאחר שככלל "בעל דין שברשותו מסמך רלוונטי אינו יכול לפטור עצמו מלהעביר את המסמך לעיון בטענה שהוא נמצא בידי יריבו" (עניין נוסינוביץ', בפסקה 15; עמית, בעמ' 60; וכן השוו: רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקאות 13 ו-16 [נבו] (26.5.2013)).