עוד נקבע בעניין ע"ע (ארצי) 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ – ד"ר אמיר אברמוביץ [נבו] (30.4.2015) כדלקמן:
"באשר למידת הפירוט הנדרשת מהתובע בתביעת לשון הרע, נאמר כי - "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום", מרכיב "לשון הרע" והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל-פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן" (שנהר, עמ' 420-421). בעניין די.אס.פי נקבע, כי מרכיב "לשון הרע" דורש פירוט מספיק לאמירה המהווה את עילת התביעה, גם אם הדברים לא נכתבים בכתב התביעה כציטוט ישיר. מרכיב ה"פרסום" דורש פירוט של זהות המפרסם, זהות הנמען או הנמענים של הפרסום, המועד בו נאמרו הדברים והנסיבות בהן נאמרו. בהקשרים מסוימים יידרשו גם פרטים נוספים, דוגמת העובדות אשר מקימות את אחריות הנתבע (למשל כאשר תאגיד נתבע בגין אמירה של מי מעובדיו), המקום והמסגרת בהם הדברים נאמרו, או זהות האנשים שמהם התובע שמע על הפרסום מושא התביעה."
בהתאם להלכה הפסוקה היה על אבי לפרט את רכיב הפרסום בגין לשון הרע והעובדות המקימות את אחריות הנתבעים שכנגד. דבר מזה לא נעשה שכן אבי העלה בכתב התביעה שכנגד ובתצהירו את הטענה כי בוצעו 4 אירועים בהם יש להכיר בהפרת הוראות חוק איסור לשון הרע וזאת ללא כל פירוט האמרות שנאמרו, ומתי וכן מרכיב הפרסום.
- יתרה מכך הטענות ביחס לבנק דיסקונט כלל לא הוכחו, לא ברור מי אמר ומה הייתה האמירה ומתי נאמרה. הדברים יפים בהתאמה אף ביחס לדבריו של צפריר עם אמיר , מדובר בשיחה שהתקיימה בין השניים אשר אכן כוללת התייחסות שאינה חיובית כלפי אבי אולם, לא הוכח כי הדברים הועברו ברבים והופצו מעבר לשיחה שהתקיימה בין אמיר לבין צפריר.
- אשר לדברים שנכתבו בקבוצת הווטסאפ, עולה כי מדובר בהתכתבות של צפריר עם עובדיו במסגרתה מועלות טענות ואמרות שונות כלפי אמיר ואבי אולם, אבי לא כלל בכתב תביעתו או תצהירו התייחסות לאמרה מסוימת אליה מפנה הוא ולא הוכח מרכיב הפרסום, שכן אין כל אינדיקציה כי השיחה הלא מקובלת בלשון המעטה, אותה נהל צפריר עם עובדיו אכן הופצה ברבים והובאה לידיעת הרבים במסגרת פרסום פומבי.
- אשר לטענת הפרסום ביחס לחברה הפולנית, גם בעניין זה אבי לא פרט מהם אותן אמרות שנאמרו וככל שהכוונה לדבריו של צפריר אל נציגי החברה, גם בעניין זה לא הוכח מרכיב הפרסום, לא ברור מהי האמירה אשר הובאה לידיעת הרבים ומתי.
- לאור כל האמור לעל, בהעדר פירוט בסיסי של האמרות המיוחסות לנתבעים שכנגד בכל אחד מארבעת האירועים ומשעה שלא הוכח מרכיב הפרסום ביחס לכל אירוע , דין התביעה להידחות אף מבלי להידרש לטענות ההגנה אשר העלה הנתבע שכנגד.
עוגמת נפש
- לטענת התובע זכאי הוא לפיצוי בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לאור העבירות הפליליות אשר בצע צפריר כנגדו וכנגד אמיר, תוך ניצול חריצותם והגשת תביעה כנגדם במטרה לסחטם ולמנוע דיון בזכויות המגיעות להם מכוח משפט העבודה. הנתבעים שכנגד לא התייחסו לנושא באופן מפורש במסגרת סיכומיהם.
הלכה פסוקה היא כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני אולם פסיקת פיצוי מסוג זה הינה בשיקול דעת בית הדין ושמורה היא למקרים מיוחדים, וכך נקבע: "בית דין זה חזר ופסק כי פיצוי על עוגמת נפש, הוא היוצא מן הכלל ויקבע במקרים החריגים, 'הקיצוניים ויוצאי הדופן"' (ראו ע"ע 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 1; ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, [פורסם בנבו](ניתן ביום 8.7.2008)).
- בנסיבות המקרה הנדון לאור הקביעות ביחס להתנהלות אבי הכוללות הפרת חובת תום הלב, חובת ההגינות והאמינות במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, ברי כי אין כל מקום למתן פיצוי בגין רכיב זה. על כן, תביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.
התחזות וזיוף
- לטענת אבי הנתבעות שכנגד ובפרט צפריר התחזה והזדהה בפני צדדים שלישים בזהותו שלו. נטען כי צפריר התחזה בפני חנניה מחברת המשביע והציג עצמו כאילו הוא אבי. כן התחזה הוא בפני יעקב כעולה מנספחים י/5, י/6 לתצהירו ואף התכתב עם רפאלו תוך התחזות לאבי וכן חדר לשיחת זום שנערכה בין סקיי לרפאלו, התחזות בפני בה"ח "אוגוסטה" עת נכתב מייל בשם אבי. בגין רכיב זה נתבע על ידי אבי סך של 400,000 ₪.
- צפריר טען מנגד כי מדובר בטענות חמורות ופליליות הדורשות הצגת ראיות מעבר לנדרש בהליך אזרחי, נטל אשר לא הורם על ידי התובעים שכנגד. הטענות המייחסות לצפריר התחזות שאינה חוקית נטענו ללא כל ראייה לתמיכה בטענה. משעה שהטלפון הנייד והמייל הארגוני הם של החברה ובבעלותה, השימוש שנעשה באמצעים אלו לאחר סיום עבודת התובעים שכנגד הוא שימוש ברכוש אשר בבעלותה.
- עיון במסמכי התיק מעלה כי אירעו מספר פעמיים בהם אכן נשלחו הודעות דוא"ל אשר לכאורה נחזות להיות על שמו של אבי. צפריר עומת עם טענה זו בחקירתו הנגדית אך טען כי היה עובד אחר בשם אבי, אבי רופא (פרוטוקול הדיון מיום 6.5.2024 עמ' 41 ש' 39-35) שהיה לו את אותו מייל של אבי , התובע שכנגד. משנשאל הוא האם נשלחה הודעה כי אבי סיים עבודתו ואת תפקידו אייש עובד בשם אבי רופא השיב מר צפריר כי אינו זוכר (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 12-2). יצוין כי טענות אלו הועלו לראשונה בחקירתו הנגדית של צפריר וכלל לא מצאו ביטוים במסגרת תצהירו. יחד עם זאת אין בתמיהות העולות ממשלוח ההודעות לכאורה מתיבת דוא"ל הזהה לתיבת הדוא"ל שהייתה בשימוש אבי , תוך התחזות לכאורית (בפני מספר גורמים) ואשר לא הוכחה , כדי ללמד על ביצוע העבירות המיוחסות לצפריר אותן הכחיש לאורך כל חקירתו. הנתבעים שכנגד הפנו למסמך אשר ערך מומחה מחשבים מטעמם במסגרתו נטען כי בוצעה חדירה לתיבת הדואר אולם, לא מדובר בחוות דעת ועורך המסמך לא הוזמן לעדות להיחקר על המסמך אשר הגיש בעניין זה.
מעבר לאמור לעיל , הסעד הנתבע בגין רכיב זה אינו נהיר שכן ככל שהכוונה היא להתחזות תוך ניסיון לייצר מצד שווא בכוונה להונות , מדובר בעבירה המוסדרת בסעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, אשר וודאי איננה בסמכות בית הדין לפיכך, דין התביעה לפיצוי בגין רכיב זה, להידחות.