פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע
טענות הצדדים
- אבי עותר לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין ארבעה מקרים לפחות לדבריו שצפריר פרסם כנגדו לשון הרע בפני הגורמים הבאים: החברה הפולנית, קבוצת הוואטסאפ של מקום העבודה, בנק דיסקונט וכן בפני אמיר. בגין כל מקרה אבי עותר לפיצוי בסך 150,000 ₪, ובסך הכל לתשלום כולל בסך 600,000 ₪.
לטענת הנתבעים שכנגד, צפריר לא הוציא את דיבתו של אבי. צפריר שלח מכתב אחד לחברה הפולנית שהתחייבה לדבריו לעבוד עמו. עוד נטען במסגרת סיכומי התשובה כי משנחשפה התנהלותו של אבי כל האמרות אשר נאמרו על ידי צפריר , נאמרו כדין ועומדת לו טענת "אמת דיברתי". אשר לדברי מר מצליח לחברה הפולנית מדובר בחוות דעתו על פיה אבי לא יסייע להם בעבודה לאור התנהלותו עם התובעת שלא תרמה לשמו הטוב. גם בעניין זה טען מר צפריר כי מדובר בהגנת אמת דיברתי המשקפת את דעתו. אשר ללשון הרע ביחס לקבוצת הווטסאפ, טען צפריר כי מדובר בהאזנת סתר אסורה שבוצעה על ידי התובעים שכנגד ולא פורט מהו לשון הרע אשר נאמרה על ידי הנתבעים שכנגד. אשר לטענה ביחס לבנק דיסקונט, נטען כי לא הובאה כל ראיה כי התקיימה שיחה עם הבנק וכן מה נאמר בה וצפריר אף הכחיש שיחה עם הבנק בעניין זה. כמו כן טענת לשון הרע שהעלה אבי ועניינה בשיחה פרטית בין אמיר לצפריר אינה מהווה לשון הרע. לצפריר עומדות הגנות מכוח חוק לשון הרע לרבות ההגנות המנויות בסעיף 13(9), אמת דיברתי והגנת תום הלב לאורם יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה.
דיון והכרעה
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע), מורה כדלהלן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע מה ייחשב בגדר פרסום: "פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר". כמו כן, סעיף 2(ב) קובע כי: "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות- (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;".
בהתאם להלכה הפסוקה "בחינת התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים - "בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע" (ראו- ע"א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.08)." (ע"ע (ארצי) 46548-09-12 אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ, [פורסם בנבו], 31.03.2015).