החריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת מצוי בסעיף 6 לחוק החברות. הסעיף מונה את המקרים המצדיקים הרמת מסך על ידי בית המשפט:
")א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
- מהוראת הסעיף עולה באופן ברור כי הרמת מסך ההתאגדות תעשה במקרים חריגים בלבד, בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, נקבעה דרישת מודעות מצדו של בעל המניות לשימוש לרעה שנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
כעולה מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה יש להניח תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך (בר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.06)(להלן – עניין טוקו שף)]. ככלל, אי תשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, כשלעצמו, אינו בבחינת טעם מספק להרמת מסך ההתאגדות. על מנת שיינקט צעד דרסטי מסוג זה יש להוכיח מקרה חריג של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת לצורך הימנעות מתשלום זכויות (ר' ע"ע (ארצי) 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נגד שעטה אפרומאשווילי (10.12.15), וכן ר' עניין טוקו שף)].
כן נפסק כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, עשויה להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות [ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ [פורסם בנבו] (19.1.03)(להלן – עניין יוליוס אדיב), וכן ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר [פורסם בנבו] (14.10.09)].
- בנסיבות המקרה הנדון , מצאנו כי לא הוכחו יסודות העבירה ביחס לצפריר. לא הוכח כי נמנע במכוון מתשלום זכויות העובדים שכן רק במסגרת כתב התביעה עתר לקיזוז הכספים בגין חופשה והבראה להם זכאים התובעים, מהסכומים אשר נתבעו על ידו במסגרת כתב התביעה. יתרה מכך, כפי שנקבע בפסיקה אי תשלום זכויות לכשעצמו הוא בלבד, אינו מוביל להרמת מסך ההתאגדות וחיוב בחובות החברה. לא הוכח במקרה דנן כי צפריר פעל באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה לפיכך, תביעת התובעים שכנגד להרמת מסך וחיוב צפריר בחובות החברה, נדחית.
תביעתו של אמיר
- אשר לרכיבי התביעה בגין תלושי שכר פיקטיביים , העדר אישור בדבר תקופת ההעסקה , עוגמת נפש , הרמת מסך ההתאגדות וחיוב צפריר בחובות החברה, הדברים שנקבעו בעניינו של אבי ביחס לרכיבים אלו יפים בהתאמה ביחס לתביעתו של אמיר לפיכך, דין תביעתו של אמיר ביחס לרכיבים אלו, להידחות.
השכר הקובע
- לטענת אמיר יש לראות את שכרו הקובע לצורך תשלום פיצוי פיטורים והפרשות לגמל ככולל את עמלת המכירות אשר חלק מהזמן הייתה ברכיב קבוע ורכיב משתנה ובחלק אחר מתלושי השכר לא נעשתה הבחנה זו.
- הנתבעת שכנגד הכחישה טענה זו ולגישתה מדובר בבונוס אשר הינו בגדר יעד אישי והמותנה ברווח המעסיק על כן אין כל בסיס לראותו כחלק מהשכר.
- אשר לשכרו התובע של אמיר נבהיר כי עיון בנספח השכר קובע בסעיפים 7-8 כי הוגדר בונוס בגין עמלת מכירות אשר כפי שהובהר בדומה לפרק הרלוונטי בתביעתו של אבי, יש לכלול בונוס זה כחלק משכרו הקובע של אבי. כמו כן גם סעיף 4 אשר בצדק לטענת הנתבעת שכנגד אינו מתייחס ל3% אלא ל- 2% מהמכירות, הינו בגדר עמלת מכירות אשר חושבה לאמיר בגובהה של 2% מהמכירות.
- עיון בתלושי השכר של אמיר מעלה כי כוללים הם רכיב קבוע של בונוס בסך של 2,000 ₪ באופן קבוע ועמלת מכירות משתנה. בשלב מסוים אוחדו רכיבים אלו וכונו עמלות. משעה שאין כל הסבר ופירוט מהו הבונוס ובגין מה ניתן הוא והאם מדובר בבונוס אמתי או שמא עמלת מכירות , אנו סבורים כי כפי שקבענו ביחס לאבי, יש לראות בתשלום זה כחלק משכרו הקובע של אמיר.
- הנתבעת שכנגד לא הגישה תחשיב נגדי ולא סתרה את טענות התובע באשר לחישוב שהוצג על ידו ומהווה את בסיס השכר בצירוף ממוצע העמלות. בהתאם לכך, בסיס השכר של אמיר יועמד על סך של 11,561 ₪.
פיצוי פיטורים וגמל
- כעולה מסעיף 7.2 לנספח השכר בעניינו של אמיר זכאי הוא להפקדות לרכיב פיצוי פיטורים בשיעור של 8.3% משכר היסוד. לאור קביעתנו באשר לשכר הקובע ומשעה שחל סעיף 14, התוצאה היא כי אמיר זכאי לפיצוי פיטורים בהתאם לחישוב שנערך על ידו ולא נסתר על ידי הנתבעת שכנגד בגובה של 34,220 ₪ בקיזוז הכספים הצבורים בקופה בגין רכיב הפיצויים.
- אשר לרכיב הגמל גם בעניין זה לא נסתר תחשיבו של אמיר ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת שכנגד אנו מקבלים את תביעתו לתשלום הפרשי הפקדות לגמל בסך של 11,353 ₪.
שכר עבודה ועמלות
- לטענת אמיר זכאי הוא להפרשי שכר עבודה על בסיס עמלו בגובה של 3% אשר סכומו עמו. בהעדר מידע ביחס לעמלות להן היה זכאי שכן לא ידע אלו עסקאות בצע ונסגרו העמיד רכיב זה על סך של40,462 ₪ , ודרש צו לגילוי העסקאות שבוצעו על ידו בתקופת עבודתו. בסיכומיו זנח את הבקשה למתן צו לחשבונות והתייחס לזכאות לסכום הנתבע בלבד.
- לטענת התובעת אין כל בסיס לחישובו של אמיר המבוסס על 3% בניגוד להסכם אשר נחתם בין הצדדים. כמו כן לא הובהר בתצהירו כיצד ומתי הועלה סכום העמלה מהנקוב בחוזה לסכום הנטען על ידו ואף בעדותו לא ידע להסביר את חישוביו בגין רכיב זה , משעה שלא הכיר את טבלת התחשיב התומכת בטענתו בעניין זה.
- עיון בהסכם העבודה מעלה כי סוכם על עמלה בשיעור של 2% בלבד ולא ברורה טענתו לזכאות ל3% עמלות , אשר אין לה זכר בכתובים והוכחשה היא על ידי הנתבעת שכנגד. בעדותו בעניין זה העיד אמיר כי במהלך תקופת העבודה ההסכם שונה לאחר שגילה כי סוכן אחר מרוויח שכר גבוהה ממנו (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 11.7.2024 ש' 17-14). בהמשך עדותו נשאל להבדלים בין שני התשלומים והעיד כי אינו יודע. באופן דומה לא ידע להבהיר את התחשיב הנזכר בטבלה שעה שלא נערך הוא על ידו (עמ' 31 לפרוטוקול ש 2-1).
- בנסיבות אלו בהעדר ראיה ולו לכאורה לזכאות לסכומים הנתבעים אשר כלל לא הובהר חישובן ועל אלו עסקאות מבוססות הן, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.
- אשר לבקשה למתן צו גילוי העסקאות שבצע אמיר בתקופת עבודתו , עיון בסיכומיו מעלה כי סעד זה נזנח על ידו על כן, דין הבקשה למתן הצו להידחות.
אפליה, התעמרות, סביבה עוינת הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות
- אמיר עתר לחיוב הנתבעות שכנגד בסך של 200,000 ₪ בגין אפליה , התעמרות, סביבת עבודה עוינת הטרדה מנית ופגיעה בפרטיות. לטענת אמיר, הוא ביקש להתפטר מספר פעמים ממקום העבודה בשל יחס מזלזל ומשפיל, עת הופלה ביחס לעובדים אחרים, ואולם אבי שכנע אותו שיישאר. לטענתו נשאר בעבודה פעמים רבות בגלל אבי וביום שאבי עתיד היה לעזוב התכוון לעזוב יחד אתו. עוד נטען כי לאחר שהתקבל למקום העבודה, גילה לתדהמתו כי עובד אחר שעבד יחד עמו באותו התפקיד קיבל שכר גבוה ב-1,500 ₪.
- בישיבות הצוות בהשתתפות העובדים וכן בשיחות למיניהן צפריר היה מדבר אליו בלשון מזלזלת, משפילה ומתנשאת, כגון: "תעשה קיצור קיבה כמו אבי", "מבנה הגוף שלך משפיע על היכולת שלך ואיכות העבודה" תוך גיחוך – התבטאויות שנועדו לביישו.
- אמיר הוסיף וטען כי צפריר יצר עבורו סביבת עבודה עוינת. כך, במהלך ויכוח שהתגלע בין אמיר לבין עובדת אחרת בתובעת שהתרחש במהלך ישיבה עם עובדי החברה, אותה העובדת עשתה שימוש ב"ביטויים מזעזעים" כלפי אמיר, כאשר צפריר שומע ונותן גיבוי שבשתיקה לגיחוך ולאותן התבטאויות ואף טען בביטול כי אמיר לא צריך להתייחס אליהן שכן העובדת אמרה זאת בשעת כעס. ההתייחסות המבזה חזרה על עצמה בסיטואציות נוספות, כאשר צפריר לא עשה דבר. עוד הפנה לנספח 7 במסגרת ההתכתבות בין צפריר לעובדיו בה ניתן לראות כי צפריר מכפיש את אבי ואמיר ונותן לגיטימציה לסביבת עבודה עוינת.
- לגישת אמיר הנתבעים שכנגד עשו שימוש בדמותו של אמיר במסגרת פרסום בדפי הפייסבוק (עד ליום זה) ובאמצעים אחרים כ"דוגמן לכיסאות גלגלים לכבדי משקל" – פרסום שנעשה ללא הסכמתו המוקדמת כמתחייב וללא אישורו תוך ביזויו ושימוש בתמונה שלו ללא ידיעתו.
- לטענת אמיר הוא זכאי לפיצוי בסל 120,000 ₪ שכן הוא הופלה בשכרו לעומת עובד אחר שהגיע לאותו התפקיד ובסמוך לקבלתו לעבודה; הנתבעים שכנגד אפשרו לעובדים אחרים להתייחס אליו בצורה מבזה ומשפילה, לרבות בישיבות צוות, בקבוצת הוואטסאפ, וכן אפשר התבטאויות מיניות והתבטאויות כלפי מראהו תוך הטרדה מינית ויצירת סביבה עוינת.
- הנתבעים הכחישו את טענות אמיר במסגרת כתב ההגנה שכנגד והוסיפו בסיכומי התשובה כי אמיר הסכים לתמונה אשר צולמה בידיעתו והועלתה ל"פייסבוק" בפרט משהוא והעובדת הנוספת סמדר, היו אחראים לצילומי תמונות והעלאתן לאתר. כמו כן , לא מדובר בהפרת הפרטיות שעה שאמיר נתן הסכמתו לצילום התמונה וכן לא הוכח כי הדבר נעשה למטרת רווח. עוד נטען כי טענת ההתעמרות נטענה באופן כללי ואינה נתמכת ולו בראשית ראייה על כן, יש לדחותה.
דיון והכרעה
- אשר לטענת האפליה - טענות אמיר בנושאים נטענו בערבוביה מבלי שנערכה אבחנה בין העילות והעובדות הרלוונטיות השונות. יתר על כן, טענות התובע בנוגע להפליה נטענו בעלמא ומבלי שהבהיר מדוע לשיטתו התקיימה הפליה בשכר בינו לבין העובד האחר. אמיר אף מיאן מלציין את שם העובד וכן להביא לפני בית הדין נתונים שיש בהם כדי לתמוך את טענתו, שנדמה כי הועלתה בבחינת טענת אווירה.
- יתרה מכך, מעדותו של אמיר אנו למדים כי הוא ניגש לאבי אשר הדריך אותו מה הוא צריך לעשות בנדון, איך לגשת לצפריר ולהביע את עצמו בנושא שכן לדבריו היה נתון בעמדה חלשה, בעוד אבי הסביר עליו והגן עליו (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 11.7.24, ש' 25-20). לדברים אלו של אמיר אין כל זכר בתצהירו, והוא מיאן מלציין האם אכן ניגש לצפריר בנושא והאם חל שינוי בשכרו. בעדותו ציין לראשונה את שמו של אביחי וקנין – לא ברור אם אותו גורם עדכן אותו על העובד הנוסף שהרוויח לכאורה יותר או שמא אביחי הוא העובד הנוסף( עמ' 27 לפרוטוקול מיום 11.7.24, ש' 34-26).
אשר לטענות אמיר ביחס להתעמרות במקום העבודה , יצוין כי מדובר בשאלה עובדתית שיש להכריע בה על יסוד התרשמות ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית הדין [ע"ע (ארצי) 12029-11-13 מלק – מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני [פורסם בנבו] (24.11.16)].
- החל משנת 2015 הוגשו הצעות חוק פרטיות למניעת התעמרות בעבודה, כאשר האחרונה היא הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשפ"ג-2023 (להלן – הצעת החוק). סעיף 3 להצעת החוק קובע כי התעמרות בעבודה היא התנהגות חוזרת כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת בעבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה, כאשר מדובר ברשימה פתוחה: ")1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה, כלפי אדם לרבות פגיעה בתנאי העסקה בשל עילות שלא מן העניין; (2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו; (3) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; (4) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו; (5) בידודו המקצועי או החברתי של האדם בעבודה."
- בית הדין הארצי עמד על כך שמדובר במגוון עצום של התנהגויות שקשה להגדיר מראש ובמדויק את גבולותיהן, כאשר הקביעה אם מדובר בהתעמרות מושתתת בעיקרו של דבר על ממצאי עובדה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. עוד הצביע בית הדין הארצי על מספר עקרונות מנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, כאשר הודגש כי הפסיקה מצויה בתחילת דרכה:
"ראשית, התעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים, ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מאירוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת התעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הינו בגדר הכרח בלתי יגונה בהתחשב באופיים הדינמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהווה התעמרות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי התעמרות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.3.21); להלן: עניין פלונית). נדרש לפיכך שההתנהגות תהווה התעמרות גם במבחן אובייקטיבי, ולא די בתחושה סובייקטיבית של פגיעה. קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על היקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהיקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (31.3.15))."[ע"ע (ארצי) 21934-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.9.22)].
- לאחר בחינת מארג העדויות בכל הנוגע לאמירות שהופנו כנגד אמיר הנתבעים מכחישים את האמירות המיוחסות לצפריר, אשר לא נחקר אודותיהן בעדותו בפנינו. אמיר ציין באופן כללי אמרות של צפריר ביחס למשקלו שלא ברור האם כולן נאמרו באותו מועד או באירועים נפרדים ומתי. כמו כן אמיר לא זמן לעדות את אותה עובדת אשר לטענתו דברה אליו בצורה קשה בישיבה בה נכח צפריר. ערים אנו לעובדה כי צפריר לא נחקר בעניין זה למעט הכחשה כללית של המיוחס לו. עם זאת לא הוכח כי מדובר בהתנהגות חוזרת במספר אירועים שונים, ולא הובהר כי מדובר באמירות חוזרות ונשנות באופן תדיר.
- אשר לטענה כי על ההתעמרות ניתן ללמוד מהשיח בקבוצת הווטסאפ בין צפריר לעובדיו - נדגיש כי אין כל מקום לשיח המזלזל והאמרות שהעלה צפריר כלפי אבי ואמיר אולם, אין בכך כדי לתמוך בטענת ההתעמרות ביחס לאמיר בתקופת עבודתו בתובעת.
- אשר לפרסום התמונה של אמיר על כיסא גלגלים בקבוצת הפייסבוק - אין מחלוקת כי תמונה זו הופיעה באתר הפייסבוק של החברה במהלך כל תקופת עבודתו של אמיר. לא שוכנענו מעדותו בנושא, כי לכאורה גילה על כך רק לקראת המשפט (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 11.7.24, ש' 2-1). לדברים אלו אין זכר בתצהירו של אמיר, ואין טענה כי הוא לא היה ער לפרסום בזמן אמת. אין בפנינו אינדיקציה לכך שאמיר ביקש להסיר את הפרסום או כי הביע כל טרוניה כנגד כך, במסרון, במייל או חלופת מכתבים אחרת. מכאן, טענות אמיר בנושא דינן להידחות.
- אשר לטענות אמיר בנוגע לזכות לפרטיות - לטענת אמיר משעה שנפרץ המכשיר הנייד לאחר שהוחזר אל התובעת ושוחזרו כל הודעות הווטסאפ ותמונות אינטימיות שלו עם בת זוגו שכן למרות שמחק את ההודעות קבל הודעה כי הן שוחזרו מחדש, יש לחייב את הנתבעות שכנגד בפיצוי בגין חדירה לפרטיות.
- הנתבעים שכנגד הכחישו את טענות אמיר בעניין הפגיעה בפרטיות וטענו כי עומדות להן הטענות הנזכרות בחוק הפרטיות. עוד נטען כי בהסכם ההעסקה מול אמיר הוסדר הנושא מפורשות, במסגרתו הובאה לידיעת אמיר מדיניות הניטור לצורך ביצוע חשיפת עסקאות מחוץ לפעילות התובעת. על כן אף אם היה מוכח כי בוצעה כניסה למחשבו של מצליח או אמיר, הדבר נעשה במטרה לגלות את הברחת העסקות אל איריס שיווק על כן, לנתבעים שכנגד הגנה מוחלטת.
- אשר לטענות בנוגע לפרטיות יצוין כי הניתוח הנזכר בפרק הרלוונטי בתביעתו של אבי יפה ומתאים לעניינינו אנו. מעבר לכך בשונה מהסכם העבודה אשר נחתם עם אבי , בהסכם העבודה של אמיר נכללת מדיניות החברה (סעיף 12) ביחס למכשיר הפלאפון שהיה בשימוש אמיר והסכמתו כי לא תשמע על ידו טענה להגנת הפרטיות שכן לא מדובר בשימוש מעורב.
נוסף על האמור לעיל, כפי שצוין ביחס לתביעת אבי בנוגע לזכות לפרטיות, אף תביעתו של אמיר מעמידה את הסעד הנתבע על הוראות חוק הגנת הפרטיות , ללא העלאת טענות בעניין הפרת תום הלב על ידי המעסיק לפיכך, גם מטעם זה דין התביעה בגין הפגיעה בפרטיות, להידחות.