ערעור אזרחי 04 / 7687
מרדכי ששון
נגד
זוהר ששון
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[16.2.2005]
לפני השופטות ד' ביניש, מ' נאור, ע' ארבל
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא י' טימור) מיום 20.6.2004 בת"א 82/95. הערעור נדחה.
מנחם רובינשטיין – בשם המערער;
נעמי שלו-מלצר – בשם המשיבה.
פסק-דין
השופטת ד' ביניש
בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא י' טימור), אשר דחה את בקשת המערער להצהיר כי הוא בעל הזכויות הבלעדיות בנכס מושא המחלוקת עם המשיבה.
עיקרי העובדות
- המערער הוא אזרח הולנד שוויתר על אזרחותו הישראלית בשנת 1978. המשיבה הינה תושבת ישראל ואזרחית בה. בני-הזוג הכירו באילת בנובמבר 1989.
בפברואר 1990 הזמין המערער את המשיבה להולנד, וכעבור חודש – במרס 1990 – נישאו בני-הזוג בהולנד בנישואין אזרחיים. לגבי שני בני-הזוג היו אלה נישואין שניים.
ביום 23.3.1990, ימים ספורים לפני עריכת טקס הנישואין האזרחיים, חתמו בני-הזוג על הסכם רכושי בהולנד (להלן – ההסכם ההולנדי). ההסכם נערך בשפה ההולנדית ובשפה האנגלית. הנוסח של ההסכם בשפה ההולנדית ותרגומו המאושר לעברית צורפו לחומר שהובא לעיוננו. ההסכם נושא את הכותרת "תנאים קדם נשואים". בהסכם נכתב כי בני-הזוג "בוחרים בחוק ההולנדי של רכוש בנישואין תוך כדי שלילה של כל שיטת חוק אחרת"; כי "הסכם זה יהיה בר תוקף בלי קשר להיכן גרים בני-הזוג או היכן נמצאים פריטי הרכוש שלהם"; כי "התוצאות של הנישואין המתוכננים כאמור, בהקשר לחוק הרכוש וכן התוכן והביצוע של הסכם זה, ינוהלו ויפורשו בהתאם לחוק ההולנדי בשלילת כל שיטת חוק אחרת". בסעיף 1 להסכם נקבע כדלקמן:
"שלילת השיתוף ברכוש הנישואין
סעיף 1
- לא יהיה שיתוף כלשהו ברכוש בין בני הזוג.
- בלי לפגוע בהוראות הסטטוטוריות של החוק המחייב, בן/בת זוג ת/יהיה אחראי/ת רק על החובות שהוא צבר לעצמו/ה לפני הנישואין או שיצברו על ידו/ה לאחר מכן".
יתר הוראות ההסכם, המופיעות תחת הכותרות "הסדר להוכחת בעלות של מטלטלין מסוים", "ניהול" ו"הוצאות משק בית", אינן רלוונטיות למחלוקת שהובאה להכרעתנו, ולפיכך לא נרחיב לגביהן. ההסכם נחתם על-ידי בני-הזוג בפני עורך-דין נוטריון בהולנד. בפיסקה האחרונה של ההסכם נכתב כי "אחרי שעיקר ההסכם נאמר לנ"ל, הם הצהירו פה אחד שיודעים ומבינים את תוכן הסכם זה, ואין הם מבקשים קריאה מלאה שלו". הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם ההסכם אושר על-ידי בית-משפט מוסמך בהולנד – המערער טען שההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק-דין בהולנד אך נמנע מלהציג ראיה על כך, ואילו המשיבה טענה כי ההסכם לא אושר על-ידי בית-משפט ולא קיבל תוקף של פסק-דין.
- זמן קצר לאחר נישואיהם בהולנד הגיעו בני-הזוג לישראל והתגוררו באילת. בנובמבר 1990, חודשים מספר לאחר נישואיהם האזרחיים בהולנד, נישאו בני-הזוג בישראל כדת משה וישראל. כשנתיים לאחר מכן – באוקטובר 1992 – חתמו בני-הזוג
על הסכם לרכישת בית באילת ממוכרת בשם אסתר גל (להלן – הסכם הרכישה). בית זה הוא מושא המחלוקת בין הצדדים בפנינו.