כפי שצוין לעיל, קבע בית-משפט קמא כי בעת החתימה על הסכם הרכישה לא הייתה המשיבה מודעת לעיסקה הפיקטיבית שערך המערער עם המוכרת, והיא סברה כי היא רוכשת מהמוכרת מחצית מהזכויות בנכס. בהתחשב בכך הסכימה המשיבה ליטול במשותף עם המערער הלוואה שהובטחה באמצעות משכנתה על הבית, ובני משפחתה של המשיבה שימשו ערבים לכך. במימצאים עובדתיים אלה לא ראינו להתערב. בהתחשב בכך אין לקבל את טענת המערער שלפיה צירופה של המשיבה להסכם הרכישה היה למראית עין ולפיכך בטל. כידוע, "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה... שני הצדדים כאחד הסכימו, כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים" (דברי השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי [12], בעמ' 581; ההדגשה שלי – ד' ב'). בהתחשב בקביעתו של בית-משפט קמא כי המשיבה סברה שהיא רוכשת מחצית מהזכויות בנכס, יש לדחות את טענת המערער שלפיה צירופה להסכם הרכישה היה למראית עין בלבד (ראו גם ג' שלו דיני חוזים [20], בעמ' 169).
חתימתם של שני בני-הזוג כקונים על הסכם הרכישה, נטילת המשכנתה במשותף ורישום הזכויות בנכס על שם שני הצדדים בחלקים שווים לאחר שהתגוררו בו במהלך חייהם המשותפים – בכל אלה יש כדי ללמד על יצירת שיתוף בנכס אף שבנייתו מומנה מלכתחילה על-ידי המערער לבדו. אף אם נקבל את גירסת המערער שלפיה צירף את המשיבה כצד להסכם הרכישה לשם נטילת משכנתה מהבנק, אך קיווה כי בעתיד תושבנה לידיו מלוא הזכויות בבית – אין בכך כדי לסתור את השיתוף שנוצר בנכס בהתאם לדין החל על העניין. ההסכמה בין בני-הזוג על יצירת שיתוף בנכס נלמדת בבירור מאותם גילויים חיצוניים שעליהם עמדנו, להבדיל ממשאלות לב ומתכניות כמוסות של המערער שהמשיבה לא ידעה עליהן ולא נתנה הסכמתה להן.
עוד יצוין כי תחולתו של הסדר איזון משאבים לפי פרק שני לחוק יחסי ממון אף בה אין כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס הנדון. בהתאם לגישת הרוב בע"א 1915/91 יעקובי נ'
יעקובי [13], אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש על-ידי אחד מבני-הזוג טרם הנישואין (ראו גם: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי [14], בעמ' 183-182 (פיסקאות 10-9 לפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן); רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל [15], בעמ' 860-859 (פיסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא ברק)). כאמור, בנסיבות העניין שבפנינו שוכנענו כי הוכח שיתוף זכויות בין הצדדים בבית באילת, לפיכך לא ראינו להתערב במסקנה שאליה הגיע בית-משפט קמא.