לכלל אי ההתערבות במימוש של ערבויות אוטונומיות, המעוגן בעקרון העצמאות של ערבויות כאלה, נקבעו במרוצת הזמן שני חריגים. החריג הראשון הוא בהתקיים מעשה מרמה חמור מצד המוטב; החריג השני חל בהתקיים נסיבות מיוחדות אחרות, שעניינן בדרך כלל בהתנהגות חמורה או שרירותית של המוטב, בחוסר תום לב קיצוני ובולט או בהתנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, בפסקה 11 (נבו 2.10.2005); רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ, בפסקה 6 (נבו 12.8.2007)).
ברוח זו נפסק כי תחולתם של שני החריגים מוגבלת לאותם מקרים שבהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד, וכי לענין חריג הנסיבות המיוחדות, אין די במחלוקת חוזית, כשלעצמה, כדי להצדיק סטייה מעקרון העצמאות (רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, בפסקה 7 (2001)). כך גם נפסק כי חריג הנסיבות המיוחדות לא נועד להפר את עקרון העצמאות של הערבות האוטונומית, ובית המשפט יפעיל אותו רק במקרים חריגים בהם המוטב פעל בחוסר תום לב קיצוני. לענין זה, אין די במחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד, אין די בטענות בעלמא ואף אין די בראיות לכאורה, אלא צריך להראות שאין חולק בדבר היעדר חבות מכח עסקת היסוד (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, בפסקה 21 (נבו 25.10.2007)).
- במקרה דנן חריגים אלו אינם מתקיימים. ראשית לכל, הנאמן כלל אינו טוען להתקיימות של חריג "המרמה". לשיטת הנאמן, דרישתה של המשכירה למימוש הערבות הבנקאית, בטרם ניתנה לנאמן שהות מספקת לבחון את טענותיה, מלמדת כי מדובר בדרישה שרירותית וחסרת תום לב העונה על חריג "הנסיבות המיוחדות" שנקבע בפסיקה. דא עקא, כאמור לעיל, אין די במחלוקת חוזית כשלעצמה על מנת למנוע את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית. הנאמן לא הוכיח כי לחברה אין חובות כספיים למשכירה מכוח עסקת היסוד, קרי מכוח הסכם השכירות. למעשה, ההפך הוא הנכון. הנאמן כלל לא טוען שאין ולא יכול להיות שלחברה קיים חוב כלפי המשכירה, ואולם לשיטתו אין לאפשר למשכירה לממש את הערבות עד שטענותיה יתבררו כהלכה. אין לקבל עמדה זו של הנאמן אשר אינה מתיישבת עם הפסיקה העניפה בדבר אי ההתערבות במימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות ואשר קבעה באופן שאינו משתמע לשני פנים שאין קשר בין עצם קיומה של מחלוקת חוזית לגיטימית, שדינה יהיה להתברר בהמשך הדרך, לבין מימושה העצמאי של הערבות הבנקאית המצויה בידי הנערב. למעשה, מניעת המימוש עד לבירור וליבון הטענות ההדדיות משמעותה המעשית היא ביטול מעמדה האוטונומי של הערבות.
- הצדדים נחלקו בשאלה האם אחד מחיובי החברה כלפי המשכירה בסך של כ-9 מיליון ₪ הוא בגדר "הלוואה" שהעמידה המשכירה לחברה לצורך התאמת המושכר לצרכי החברה, או שמא מדובר ב"פיצוי מוסכם" כחלק מהמנגנון הרלוונטי שנקבע בהסכם השכירות. מדובר במחלוקת כנה ואמיתית הנוגעת למערכת היחסים ההסכמית בין המשכירה לבין החברה (בכובעה כשוכרת). לא מדובר אפוא בהפעלת לחץ פסול מצד המשכירה או בניצול העובדה שהחברה נקלעה להליכי חדלות פירעון, על דרך הפרחת טענות בעלמא וללא ביסוס שבעובדה או שבדין. ההסדר שהושג בין הצדדים העניק לנאמן, לפנים משורת הדין, שהות מסוימת לבחון את טענות המשכירה בטרם תחודש דרישתה למימוש הערבות הבנקאית. עם זאת, הסכמות אלו אינן יכולות למנוע מהמשכירה, בחלוף המועד שנקבע בהסדר, לעמוד על זכותה למימוש הערבות הבנקאית אף אם הנאמן טרם בחן את טענות המשכירה לעומקן (ולעניין זה אין צורך להידרש למחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המשכירה מסרה לנאמן אסמכתאות ומסמכים מספקים לביסוס טענותיה אם לאו).
- עוד יובהר כי עצם דרישת המשכירה למימוש הערבות, גם אם טענותיה לחוב כלפיה אינן מפיסות את דעתו של הנאמן, אינה יכולה להיחשב כשלעצמה התנהלות בחוסר תום לב קיצוני וחמור. ככל שתוגבל זכותו של הנושה לממש את הערבות הבנקאית האוטונומית שבידיו כל אימת שתתעורר מחלוקת כנה לגבי קיומו או היקפו של החוב הנטען, הרי שבכך ייפתח פתח ברוחבו של אולם לצורך מניעת מימוש ערבויות אוטונומיות, ולא לשם כך נועד חריג הנסיבות המיוחדות. אין גם כל הצדקה להעביר לכתפי המשכירה את הנטל המוטל מלכתחילה על הנאמן להוכיח כי אין חוב שבגינו ניתן לממש את הערבות הבנקאית, אך ורק מחמת החשש הערטילאי שמא בכוונת המשכירה לנצל את מצוקתה הכלכלית של החברה שלא כדין.
יודגש כי לנאמן יינתן יומו לברר את נשייתה הנטענת של המשכירה כלפי החברה במסגרת תביעת החוב שתוגש בסופו של יום על ידי המשכירה, אשר המועד להגשתה ממילא טרם חלף. אין חולק כי במילוי תפקידו נדרש הנאמן "לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה. עליו לפעול מתוך נאמנות לכלל הנושים והוא מנוע מלאשר תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו בפניו." (בש"א (מחוזי י-ם) 7013/09 ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ, בפסקה 5 (נבו 26.5.2011)). אין להוציא מכלל אפשרות שבירור כזה יגלה בסופו של יום שלא היה חוב של החברה כלפי המשכירה, או שסכומו הכולל של החוב נמוך מסכום הערבות שמומשה, אלא שלעת הזו אין הצדקה למנוע מהמשכירה את זכותה החוזית למימוש הערבות. אם אכן יתברר בהמשך הדרך שהמשכירה גבתה באמצעות המימוש כספים שאינם מגיעים לה, רשאי וחייב הנאמן לתבוע את השבתם לקופת הפירוק, במסגרת הליך נפרד.
- הנה כי כן, במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר יש בכוחן לגבור על עקרון העצמאות של הערבות האוטונומית. משכך, אין עילה להמשיך ולעכב את מימושה.
סוף דבר
- סיכומו של דבר, הצו הארעי שניתן ביום 23.7.2025 – מבוטל.
- בשים לב לכך שהמשכירה הגישה תגובה לתשובת הנאמן, שלא כדין ובלא נטילת רשות, לא ייפסקו לזכותה הוצאות משפט.
- המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ט אב תשפ"ה (13 אוגוסט 2025), בהעדר הצדדים.