נחזור לתיק שלפנינו. על פי התרשמותנו, הצעד שעשו רן ולאנה, שניהם צעירים בראשית דרכם המקצועית שבאופן טבעי ביקשו למקסם את פוטנציאל השתכרותם, היה צעד לא פשוט מבחינתם, אפילו אמיץ. זאת, שכן מעבר לסיכונים הכלכליים הכרוכים תמיד בהתפטרות ממשרות כשכירים ומעבר לעבודה כעצמאים בעסק שבו אין כל הבטחה לתזרים הכנסות זה או אחר, הרי שלא הייתה להם כל דרך לדעת שאופקים אכן מכירה בזכותם העקרונית להתחרות בה – "מותר להתחרות" כפי שהודה אברהם בציטוט שלמעלה – מן הטעם הפשוט שעל פי לשון החוזה שעליו הם הוחתמו, נאסר עליהם באופן מוחלט להתחרות בה במשך 12 חודשים. למעשה, הייתה להם סיבה ברורה לחשוש מכך שעצם יציאתם לדרך עצמאית תחשוף אותם לתביעה כספית בסכומים גבוהים, חשש שאמנם התממש.
מכל מקום, משהוגשה התביעה, היא התביעה שלפנינו, עלינו לעבוד ולבחון את שאלת קיומו של "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הגבלת חופש העיסוק של השניים. לבחינה זו נעבור כעת.
הכשרה מיוחדת ותמורה מיוחדת
- כפי שהדגשנו קודם לכן, אחד ה"אינטרסים הלגיטימיים" שהוכרו לצורך מתן תוקף לתניית אי-תחרות הינו מצב שבו העובד קיבל הכשרה מיוחדת במהלך תקופת עבודתו, או תמורה מיוחדת במהלך תקופת עבודתו.
לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין יסוד במקרה שלפנינו לטענה שניתנו לרן ולאנה הכשרה מיוחדת או תמורה מיוחדת המצדיקות את הגבלת חופש העיסוק שלהם. להלן ננמק את מסקנתנו זו:
ראשית קיימים כיום לא מעט מקומות עבודה שבהם, לאחר גיוסו של עובד, יש צורך לשלוח את אותו עובד לקורס הכשרה מקצועית, לעיתים בארץ ולעיתים גם בחו"ל, וזאת על חשבון המעסיק ובטרם יחל בעבודה. לא זו אף זו:
גם במהלך תקופת העבודה, תופעה נפוצה היא שעובדים נשלחים לקורסים, השתלמויות, לימודים במוסדות להשכלה גבוהה ופעילויות נוספות שתכליתן להקנות להם מיומנויות מקצועיות והשכלה נוספות, לטייב את כישוריהם ויכולותיהם המקצועיים ולאפשר להם להתקדם בתפקידם במקום העבודה (כב' השופטת לאה גליקסמן, (ראו לדוגמא: (עע 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר בע"מ נ' קמחי (8.11.15).
במקרה שלפנינו, אין כל טענה מצד אופקים, וממילא גם לא הוכח, שאופקים שלחה את רן ולאנה על חשבונה לקורס כזה או אחר, להשתלמות כזו או אחרת, או ללימודים אקדמיים או לא אקדמיים. לדעתנו, ככלל, משלא נשלח עובד להכשרה חיצונית, וכל הכשרתו נעשית במהלך תקופת עבודתו (On the job training) רק במקרים נדירים נכון יהיה, מבחינת שיקולי המדיניות שעל בית דין זה לשקול, להתייחס להכשרה שכזו כאל "הכשרה מיוחדת" המצדיקה הגבלת חופש העיסוק של העובד. לדעתנו, ניתן להשוות את הכשרתם של רן ולאנה להכשרתו של עורך דין צעיר, חסר נסיון נניח בתחום ההנפקות, המוכשר לעסוק בכך במהלך עבודתו במשרד עורכי דין. האם יעלה על הדעת שבסיום עבודתו של אותו עורך דין, יטען המשרד שכיוון שאותו עורך דין הוכשר לתחום ההנפקות על ידי עורכי דין בכירים ממנו, יש "אינטרס לגיטימי" למעסיק להגביל אותו מלעבוד בתחום זה לאחר סיום עבודתו, וזאת בין אם אותו עורך דין יבחר לעבור לעבוד במשרד אחר, ובין אם יפתח משרד ויפנה לדרך עצמאית? בפרשת ד"ר שלמה כהן משרד עורכי דין נפסק שהעובדה שעורכי דין צעירים רכשו ידע ומיומנות ייחודיים בתחום ליטיגציית הפטנטים אינה מהווה "הכשרה מיוחדת" המצדיקה הגבלת חופש העיסוק שלהם, שכן מדובר בהתמקצעות בתחום כתוצאה מעצם העיסוק בו ש"הפכו לחלק מהתמחותם ומכישוריהם האישיים כעובדים" (סעש 25953-12-14 ד"ר שלמה כהן משרד עורך דין נ' מנגלוס (18.1.15, מותב בראשות כב' סגנית הנשיאה הדס יהלום) [פורסם בנבו] , אושר על ידי בית הדין הארצי: ברע 46743-01-14 ד"ר שלמה כהן נ' מנגלוס (29.1.15, כב' השופט אילן איטח)[פורסם בנבו] );