- ביום 20.5.13 הודיעו הצדדים שהגיעו ביניהם להסכמה דיונית, לפיה ההחלטה בעניין הסעדים הזמניים מיום 13.2.13 תעמוד בתוקפה ותהא לפסק הדין בתיק העיקרי, תוך ששני הצדדים מתחייבים שלא לבקש לערער עליה בפני בית הדין הארצי. עוד הסכימו הצדדים שבכפוף לדיני ההתיישנות, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש לבית דין זה תובענות כנגד הצד השני, לרבות בטענות ובעילות נשוא הבקשה למתן סעד זמני, ולא יהיה בהסדר הדיוני כדי לשלול ממי מהצדדים כל זכות שעמדה לו ערב ההסדר הדיוני. ביום 21.5.13 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, והתיק נסגר.
- ביום 4.7.13 הגישה אופקים בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שבה טענה ששמואל ואח' מפרים את צו המניעה הזמני, שהפך לצו קבוע עם מתן פסק הדין ביום 21.5.13. אל בקשתה זו צירפה אופקים דו"ח חקירה של משרד חקירות פרטי, שבדק ומצא עבורה – כך לטענתה באותה בקשה – ששמואל ואח' קיימו קשרים עסקיים עם שניים מלקוחותיה, אף שאלה נמנו עם רשימת 50 הלקוחות שנאסר על שמואל ואח' לפנות אליהם. שמואל ואח' הגישו תגובה שבה הכחישו מכל וכל את הטענה שהם הפרו את צו בית הדין. הבקשה נקבע לדיון ליום 30.7.13 אך עוד בטרם התקיים זה, הודיעו הצדדים לבית הדין ביום 23.7.13 שהגיעו ביניהם להסכמה דיונית לפיה בקשת הביזיון תמחק ללא צו להוצאות.
- ביום 17.7.13, דהיינו ימים ספורים קודם שנמחקה בהסכמה הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, הגישו רן ולאנה כנגד אופקים את תביעתם שבפנינו. בתביעתם טענו שמנהל אופקים התייחס אליהם באופן בוטה, שינה את הגדרת תפקידם והרע את תנאי עבודתם באופן שחייב אותם להתפטר. על כן, טענו השניים שהם זכאים לפיצויי פיטורים כ"מתפטרים בדין מפוטרים". עוד טענו השניים שאופקים נותרה חייבת להם שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת וכן בונוס עבור שנת 2012, וכי בכל מקרה היתה מוטלת עליה החובה לשחרר להם את הקופות והביטוחים שנוהלו עבורם בתקופת עבודתם.
אופקים הגישה כתב הגנה, שבו טענה שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, לאחר שרן ושמואל, שהועסקו על ידה בתפקידים בכירים, הפרו התחייבויות עליהן חתמו בהסכם העבודה והתפטרו שניהם במהלך מתואם, שלא קדמה לו כל התראה או הרעת תנאים. בהמשך לכך, ובניגוד גם לעקרונות של צדק בסיסי, הם גנבו לאופקים לקוחות תוך שימוש בסודותיה המסחריים, והמשיכו במתן שירותים ללקוחותיה תוך הפרת סודות מסחריים ומידע מקצועי מסווג שלה, ותוך שהם מסבים לה "פגיעה מסחרית וכלכלית קשה ביותר". אופקים הוסיפה שאם לא די בכל האמור, הרי שלטענתה השניים המשיכו לעשות שימוש בסודותיה גם בתקופה שבה עמד בתוקף צו המניעה, דהיינו תוך הפרתו באופן בוטה. אופקים הוסיפה שלהבנתה משהבינו השניים שבכוונת אופקים להגיש נגדם תביעה לחייבם לשלם לה את הנזקים העצומים שהם גרמו וגורמים לה, הם החליטו לנסות להקדים תרופה למכה, ו"להציג את עצמם כעובדים המסכנים הנגזלים, שעה שבפועל פעלו במרמה ובכחש להסב נזקים לנתבעת ולהתעשר על חשבונה". אופקים הכחישה שנותרה חייבת סכום כלשהו לנתבעים, אך הדגישה שאף אם נותרה חייבת משהו, הרי שעומדת לה זכות קיזוז.