לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל שרן ולאנה לא הוכיחו את טענותיהם אלה, ועל כן אין הם זכאים לפיצויי פיטורים בדין מפוטרים. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית על אף שרן ולאנה טוענים שהם "הורדו בדרגה" סמוך לסיום עבודתם, אין כל מחלוקת על כך שלא חל כל שינוי במשכורתם ובשאר תנאי עבודתם. דהיינו אין מדובר במקרה הפרדיגמטי שבו זכאי עובד לפיצויי פיטורים בדין מפוטר, שהוא המקרה שבו המעסיק מודיע על הפחתת שכר, או לחלופין דורש מעובד לשנות את מתכונת עבודתו או לעבוד יותר עבור אותו השכר;
שנית בעיון במכתב ההתפטרות של לאנה, מיום 3.1.13 (נספח 9 לתצהיר אברהם), שהיא זו שהתפטרה ראשונה מבין השניים, לא מצאנו אפילו לא רמז על כך שהתפטרותה קשורה להרעת תנאים כביכול או לתנאים בלתי אפשריים כביכול. וזו לשון המכתב:
"בהמשך לשיחתנו הבוקר, ברצוני להודיע על סיום תפקידי בחברה. אני רוצה להודות על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד בחברה, על תקופה מעניינת, מאתגרת ומלמדת.
אבקש להסדיר את כל הקשור לזכויות בעת סיום יחסי עובד-מעביד בחברה (זכויות סוציאליות וכו').
אני מאחלת לחברה ולעובדים הצלחה רבה בהמשך הדרך. אשמח לקבל מכתב המלצה".
מעבר לראיה בכתב הזו, לא צורפו ראיות כלשהן על ידי לאנה בדבר הרעת תנאים או תנאים לא סבירים בעבודה, ובכלל זה לא צורפו התכתבויות באימייל, בהודעות טקסט או בכל דרך אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענות אלה. אשר לגוף תצהירה של לאנה, היא אמנם מתייחסת בשורה קצרה לכך שהיא "הורדה בדרגה" בסמוך לסיום עבודתה, אך לא מפרטת או מצרפת תיעוד כלשהו בקשר לכך. למעשה, אפילו לשיטתה ולגרסתה כפי שהיא עולה מסעיף 38 לכתב התביעה וסעיף 7 לתצהירה, סיבה המרכזית להתפטרותה הינה העובדה שלא קיבלה בונוס של 50,000 ₪ שהובטח לה לטענתה עבור ביצועיה בשנת 2012, דהיינו לא מדובר בהתפטרות בשל הרעת תנאים או תנאים בלתי אפשריים בעבודה, אלא בהתפטרות בגלל אי שביעות רצון מהתמורה הכספית שקיבלה עבור עבודתה (ראו באופן ספציפי במשפט האחרון לסעיף 2 לתצהירה);
שלישית אין מחלוקת על כך שביום 6.1.13, שלושה ימים בלבד לאחר התפטרותה של לאנה, ויום לפני התפטרותו של שמואל, הוקמה חברת אפסייד, היא החברה שבה התחילו לעבוד רן ולאנה בסמוך לאחר סיום עבודתם (תעודת ההתאגדות נספח 11 לתצהיר אברהם). כבעל מניות וכדירקטור ראשון באפסייד נרשם מר אמיר שיפר, חבר קרוב של רן, אך מהראיות עולה בבירור שבפועל מדובר בחברה שנוסדה על ידי רן ולאנה במשותף עם שיפר, כשהרישום על שם שיפר נועד כדי לטשטש את מעורבותם של רן ולאנה (ראו סעיפים 81 עד 82 לתצהיר אברהם, שלא נסתרו, ובפרט בהינתן ששיפר לא העיד במהלך ההתדיינות). תימוכין לכך ניתן למצוא גם בכך שכשמונה חודשים מאוחר יותר, בספטמבר 2013, הועברו 85% ממניות אפסייד ללא תמורה לרן ולאנה, שאף מונו כדירקטורים בחברה (ראו נספחים שצורפו לתצהיר אברהם). סמיכות הזמנים הזו תומכת בתיזה העובדתית שתכניותיהם של רן ולאנה להתחרות באופקים התגבשו עוד קודם להתפטרותם של השניים, ולא כפי שטענה לאנה, לפיה רק לאחר התפטרותה ובחינת חלופות "הגיעה הצעה מרן לעבוד בתחום שאני אוהבת" (עמ' 241 ש' 14);