שישית רן בסעיף 10 לתצהירו טען שהוא "הודח מתפקידו" בחודשים האחרונים לעבודתו, תוך שניטלו ממנו סמכויות רבות. גם לאנה טענה בסעיף 6 לתצהירה שכך היה. לעניין זה, נראית לנו כנכונה ואמינה גרסתו של אברהם, לפיה תואר תפקידו של רן שונה ל"מנהל דסק" בנקים באמצע דצמבר. זאת, לפי הצעתו ובתיאום עימו ובלא ששינוי תואר זה גרר שינוי במהות התפקיד או בתנאי העסקתו (ראו בסעיף 16 לתצהירו, וכן עמ' 62 ש' 15 ואילך, עד עמ' 64 ש' 24). כך היה אף לגבי לאנה, שהתואר שלה שונה כפי הנראה לפי הצעתו של רן, מנהלה הישיר. בכל מקרה, לא הוצגה לנו כל ראיה בדבר כך שרן או לאנה מחו באופן ספציפי על שינוי התואר שלהם בטרם התפטרותם, ואף בכך די על מנת לדחות את טענתם כי הם זכאים לפיצויי פיטורים בהתבסס על עניין זה.
- נוכח כל האמור, מסקנתנו הינה שרן ולאנה התפטרו שלא "בדין מפוטרים", ומכאן שדין רכיב תביעתם של השניים לפיצויי פיטורים להידחות.
יתרת שכר, דמי הודעה מוקדמת, חופשה ובונוס
- רן ולאנה תבעו כל אחד "דמי הודעה מוקדמת". אין מחלוקת שהשניים התפטרו בתחילת ינואר, תוך שהם הציעו לאברהם לעבוד במשך תקופת הודעה מוקדמת בת חודש ימים. אין גם מחלוקת על כך שביום 9.1.13, דהיינו שישה ימים לאחר התפטרותה של לאנה, ויומיים בלבד לאחר התפטרותו של רן, הודיע אברהם לשניים שאין הוא זקוק לשירותיהם "בתקופת ההודעה המוקדמת", לאחר שהגיע למסקנה ש"בפועל הם לא עבדו, יצאו להפסקות ממושכות ונעלמו במשך שעות, הרבו להתלחש והסתודד זה עם זו" (סעיף 77 לתצהיר אברהם). לאור זאת, השניים סיימו את עבודתם בו ביום.
על פי הוראת סעיף 6(ב) חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001:
(ב) מעסיק רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
למעשה, מעיון בסיכומי אופקים עולה שהיא מאשרת שההפסקה המידית של עבודת השניים נעשתה בהתאם להוראת סעיף 6(ב) לחוק (ראו בסעיף 53 לסיכומיה) ומכאן ברורה גם חובתה לשלם לרן ולאנה את הפיצוי הקבוע בסיפא להוראת חוק זו. עוד נוסיף שאופקים הודתה בחובתה לשלם את הסכום הזה, כמו גם יתרת שכר, גם במסגרת הדרישות בכתב ששלחה לרן ולאנה, אם כי היא כמובן טענה שהסכומים שהם חייבים לה גבוהים בהרבה מהסכומים האלה.