המערערת מדגישה כי נישאה למנוח בניו-יורק שבארצות הברית, ועל-כן הדין החל על הכרה בנישואיהם ובגירושיהם הוא הדין בניו-יורק. דין זה, כך נטען, אינו מכיר בסמכותו של בית המשפט ברפובליקה הדומיניקנית לדון בגירושין על פי ייפוי כוח וללא התייצבות בעלי הדין.
11 . נטען גם כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי על המערערת מוטל הנטל לסתור את החזקה בדבר תוקפו של פסק דין הגירושין. לטענת המערערת, נטל ההוכחה מוטל על שכמי המשיבים, ומשנמנעו מלהציג ראיה קבילה על מתן ייפוי כוח על ידי המערערת לגירושין, היה על בית משפט קמא לדחות את הטענה כי בני הזוג התגרשו. המערערת מדגישה כי חלפו שנים רבות מהמועד שבו ניתן לכאורה פסק הדין לגירושין ועד להצגתו ועל כן כל טענה הנסמכת עליו התיישנה. המנוח היה עורך דין, ידע את הדין ואילו רצה לבטל את רישום הנישואין בניו יורק היה עושה כן באופן הנדרש בדין. בכך יש לחזק את טענתה כי מדובר במסמכים מזויפים.
המערערת טענה בקצרה גם כנגד הקביעה שבינה למנוח לא היה קשר נישואים תקף וכי לא הוכח שיתוף בנכסים.
12 . המשיבים מצדם תמכו בפסק דינו של בית משפט קמא. המשיבים חוזרים וטוענים כי נישואיהם של המנוח והמערערת לא היו נישואי אמת וכי אלו הגיעו לקיצם עם מתן פסק הדין לגירושין. המשיבים מדגישים כי המערערת נכשלה בהוכחת טענותיה כנגד תוקפו של פסק דין הגירושין. המשיבים מפנים לחוות הדעת שהגישו בדבר הדין ברפובליקה הדומיניקנית, וטוענים כי חוות הדעת מבססת את הטענה כי מדובר בפסק דין תקף.
13 . עוד טענו כי הוכח שקשר הנישואין בין המנוח למערערת פקע הלכה למעשה. המנוח לא ראה עצמו כנשוי למערערת, קיים חיי זוגיות חדשים, וניתק כל קשר עמה. נטען כי נישואי המנוח למערערת נועדו מלכתחילה אך ורק לאפשר למנוח לקבל ויזה לשהייה ועבודה בארצות הברית וכי לא מדובר בקשר זוגי אמיתי. לבסוף נטען כי בין בני הזוג הייתה הפרדה רכושית מלאה, לא הוכח כל קשר של שיתוף ברכוש, ועל-כן, אפילו אם תידחה טענת הגירושין, יש לדחות את התביעה הרכושית.
דיון והכרעה
14 . בית משפט קמא בחן כאמור שתי שאלות; תוקפו של פסק הגירושין; וקיומו של קשר נישואין הכולל שותפות ברכוש. בית המשפט פתח את הדיון בטענות לעניין סיום הנישואין בפסק דין הגירושין ורק למעלה מן הצורך דן בטענות לעניין השותפות ברכוש ואמיתות קשר הנישואין. בפסק דיני אלך בדרך ההפוכה ואדון תחילה בטענות לגבי הזכויות ברכוש.