פסק דין הגירושין
- בית משפט קמא קבע גם, כי קשר הנישואין של המנוח והמערערת הגיע לקיצו עם מתן פסק
הדין לגירושין.
המערערת כופרת בתוקפו של פסק הדין לגירושין הן מחמת שלטענתה לא נתנה ייפוי כוח להתייצב בשמה ולהסכים לגירושין והן מהטעם כי לא הוכח שפסק דין זה תקף על פי דין מדינת ניו- יורק החל על יחסי הנישואים.
- בית משפט קמא קבע כי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ ניתן להכיר בפסק דין לגירושין במסגרת התביעה הרכושית שהגישה המערערת. מדובר בהכרה אגבית לצורך ההכרעה בזכויותיה של המערערת לאיזון משאבים. טענתה של המערערת כי לא מדובר בקביעה אגבית אלא באכיפה ישירה דינה להידחות שהרי בית המשפט קמא התבקש להכריע בתביעה לאיזון המשאבים. בגדרה של הכרעה זו עלתה שאלת תוקף הנישואין במועד פטירת המנוח ועל-כן צדק בית משפט קמא כאשר בחן את פסק דין הגירושין בגדרו של סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ ולא בגדרו של סעיף 11(א) לחוק.
- בית המשפט מצא כי פסק הדין לגירושין תקף על פי דין הרפובליקה הדומיניקנית, תוך שהוא מסתמך על חוות הדעת שהוגשו לעיונו. בקביעתו זו אין להתערב. הצדדים הסכימו כי המומחים לא יחקרו. בית המשפט מצא על פי חוות הדעת מטעם הנתבעים (ת/5), שהמסמכים שהוצגו לו מעידים כי פסק הדין ניתן כדין על פי הדין ברפובליקה הדומיניקנית. דין זה מכיר בהליך גירושין בו רק צד אחד מתייצב, ואילו הצד השני מיוצג על ידי בא כוחו באמצעות ייפוי כוח, ולכן קבע כי פסק הדין תקף במקום הינתנו.
- למעשה הטענה העיקרית של המערערת היא כי פסק הדין הושג במרמה שכן לא חתמה על ייפוי הכוח הנטען. משקבע בית משפט קמא כי פסק הדין ניתן כדין והוא תקף על פי דין הרפובליקה הדומיניקנית, הנטל להוכיח כי פסק דין זה הושג במרמה מוטל על כתפי המערערת. אין בסיס לטענות המערערת כי הנטל להוכחת ייפוי הכוח מוטל על כתפי המשיבים שביססו טענתם על פסק דין תקף ובכך הרימו את הנטל המוטל עליהם. המערערת היא שביקשה להשיג על תוקפו של פסק הדין ולהוכיח כי הושג בתרמית ועל-כן הנטל עליה (ראו לעניין הנטל להוכיח תרמית בפסק הדין: ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1986( 599-598 ,589 )1); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ (22/07/2014)).
- עם זאת, מצאתי להעיר כי לכאורה אין די בקביעה כי פסק הדין תקף על פי דין הרפובליקה הדומיניקנית. המערערת והמנוח נישאו במדינת ניו-יורק ועל-כן הדין החל על נישואיהם הוא דין מדינת ניו-יורק. לפיכך, על מנת להורות כי קשר הנישואין הגיעו לקיצו, היה על המשיבים לשכנע כי הדין במדינת ניו-יורק מכיר בפסק דין לגירושין שניתן ברפובליקה הדומיניקנית. ודוקו, אין חולק כי המנוח והמערערת לא היו מעולם תושבי הרפובליקה הדומיניקנית. מי שמבקש לטעון כי פסק דין לגירושין ממדינה אחת תקף במדינה אחרת חייב להוכיח את הדין הרלבנטי. כאמור לעיל, איש מהצדדים לא הביא ראיות לעניין דין הנישואין והגירושין במדינת ניו-יורק.
- בא כוח המערערת בטיעוניו בבית משפט קמא ובעיקרי הטיעון הפנה לפסקי דין אמריקאים המחזקים את טענתו כי פסק הדין לגירושין ממדינת הרפובליקה הדומיניקנית אינו תקף במדינת ניו- יורק. הפניה לפסקי דין אינה יכולה לשמש תחליף לחוות דעת בדבר הדין החל כנדרש להוכחת הדין הרלבנטי, למועד פקיעת הנישואין.
- לכאורה, בהעדר הוכחה בדבר הדין במדינת ניו-יורק, ותוקפו של פסק דין הגירושין על פיו, היה בית משפט קמא צריך לדחות את טענות המשיבים. עם זאת, השאלה שהובאה לפתחו של בית משפט קמא לא הייתה הצהרה בדבר תוקף הנישואים של המערערת והמנוח אלא הצהרה בדבר זכויות רכושיות. פסק הדין לגירושין אינו עומד לבדו; מתלוות לו הטענות בדבר הניתוק בין המערערת למנוח, חזרתו לישראל, יצירת קשרים זוגיים חדשים על ידו, המשך החיים בנפרד מהמערערת עד למועד הפטירה ועוד. לפיכך ניתן להסיק, גם בהעדר ראיה על הדין בניו-יורק, כי פסק הדין משקף את אומד דעתם של הצדדים להביא לסיום קשר הנישואים ביניהם, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית תביעת המערערת.
סוף דבר
- מכל האמור עד כה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. שוכנעתי כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי קשר הנישואים בין המערערת למנוח פקע כאשר המנוח חזר לישראל, כי לא הוסכם ביניהם על שיתוף בנכסים, וכי במועד הפטירה לא ראו עצמם השניים כנשואים זה לזו. על כן, צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשת המערערת להצהיר כי היא זכאית לחלק בזכויות הרכושיות של המנוח.
לנוכח המסקנה האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהורות למערערת לשלם למשיבים 1-3 הוצאות בסך של ₪ 16,000 ולמשיב 4, שלא היה מיוצג, סך של ₪ 4,000.