זאת ועוד, ובהמשך לאמור, נדמה כי ניתן להפוך את טענת המשיבים בהקשר זה – ולמצער, את הגיונה – ולהפנותה דווקא נגד הפרשנות שאותה הם מבקשים לבסס. כך, מעיון בחוק סמכויות אכיפה ניתן ללמוד, כי מקום שבו ראה המחוקק להתיר ביצוע חיפוש בהתבסס על הסכמת האדם מושא החיפוש, עשה כן 'ברחל בתך הקטנה', לגבי כל הקשר והקשר (ראו סעיפים 2(ג), 3(א), 4(א), 4א(א), 14(ב); ולגבי מקרים מיוחדים, ראו גם: סעיפים 6 ו-14ג). אילו סבר המחוקק כי אכן קיים עקרון כללי המאפשר ביצוע חיפוש בהסכמת האדם מושא החיפוש, ללא הסמכה מפורשת, מה ראה לעגן סמכות זו באופן כה מפורט, לגבי כל הקשר בנפרד?
פרשנות בהתאם להתפתחות הטכנולוגית
טענה נוספת שהמשיבים העלו לפנינו, היא כי עלינו לפרש את סעיף 23א לפקודה בהתאם להתפתחות הטכנולוגית. כך, לדידם, השינוי באופיו ובחשיבותו של חומר המחשב בעידן הטלפון הנייד, והעובדה שמכשיר זה מכיל "מידע רב שעשוי להיות מידע חיוני לחקירה", מחייב לפרש את הסעיף באופן שנותן ביטוי לתמורות שחלו, מה שמחזק את עמדתם הפרשנית באשר לשאלת הסמכות.
אמנם, במישור העקרוני, מסכים אני לכך שבבואנו לפרש דבר חקיקה, בפרט כזה הקשור מעצם טבעו בעולם הטכנולוגיה, עלינו לאמץ גישה גמישה, וליתן משקל במסגרת מלאכת הפרשנות להתפתחויות טכנולוגיות רלבנטיות שחלו בהקשר של אותו דבר חקיקה. זוהי אחת מדרכי המשפט המקובל לגשר על הפערים – הקיימים תמיד – בין קצב התפתחותו של הדין לבין קצב השינויים הטכנולוגיים (לדיון בהיבטים שונים של סוגיה זו, ראו למשל, והשוו: עע"מ 3782/12 מפקד מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי, פסקאות 29-23 לחוות-דעתי (24.3.2013)). זאת ועוד, אף אין לכחד כי דבר החקיקה הנדון, שנחקק לפני כ-30 שנה, ותוקן לאחרונה לפני כ-20 שנה, אינו מותאם למציאות הטכנולוגית הקיימת (ראו גם: דנ"פ אוריך, פסקאות 30 ו-44).
ואולם, אין באמור כדי להשפיע על פרשנותו של סעיף 23א(ב) לפקודה, שכן גם פרשנות גמישה היא, ובכן, פרשנות; וכידוע, גבולות הפרשנות הם גבולות הלשון (ראו למשל: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 172-171 (1996); בג"ץ 8987-22 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 29 לחוות-דעתי (2.1.2025)). כלל זה נכון בכל הקשר, אולם יפה ביתר שאת בענייננו, נוכח החשיבות היתרה הנודעת להקפדה על עקרון חוקיות המינהל בהקשר דנן, כמפורט לעיל. בנדון דידן, כפי שהבהרתי, כבר מבחינה לשונית לא ניתן לפרש את סעיף 23א(ב) לפקודה, באופן שמאפשר להקנות למשטרה סמכות לעריכת חיפושים בחומר מחשב ללא צו שיפוטי. משאלה הם פני הדברים, אין בעקרון בדבר פרשנות גמישה, מותאמת לשינויים הטכנולוגיים, כדי לסייע למשיבים.