המתח האמור מתקיים, ככלל, בכל הליכי החקירה, ובפרט גם בכל הנוגע לחיפוש (על כך ראו: עניין בן חיים, פסקה 16). בענייננו עסקינן, כזכור, בחיפוש במחשבים ובטלפונים חכמים, שלגביו כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, כי נוכח כמויות המידע העצומות המאוחסנות במכשירים אלה, והיכולת לגבש באמצעות מידע זה תמונה מקיפה לגבי היבטים רבים בחייו של אדם – גם האינטימיים שבהם – הרי ש"פוטנציאל הפגיעה בפרטיות עקב חיפוש במחשב הוא, במקרים רבים, גבוה לאין שיעור בהשוואה לחיפוש 'המסורתי' בחצרו או בכליו של אדם, והוא נוגע גם לצדדים שלישיים רבים שחייהם נקשרו בצורה כזו או אחרת – ולו לרגע – עם המחזיק במחשב או בטלפון החכם" (דנ"פ אוריך, פסקה 29; ראו גם: בש"פ 6071/17 מדינת ישראל נ' פישר, פסקה 10 להחלטתו של חברי, השופט (כתוארו אז) י' עמית (27.8.2017) (להלן: עניין פישר); בש"פ 7368/05 זלוטובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2005); בש"פ 1758/20 אוריך נ' מדינת ישראל, פסקה 38 לפסק-דיני (26.1.2021) (להלן: בש"פ 1758/20)).
עם זאת, גם בהקשר זה, 'שני צדדים למטבע', שכן המאפיינים האמורים מביאים לכך ש"השימוש האינטנסיבי במחשבים הופך אותם גם לאוצר בלום של ראיות מפלילות ומידע רלוונטי אשר יכול וצריך לשמש את רשויות החקירה במאבקן במפרי חוק ועוברי עבירה" (רע"פ 8873/07 היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (2.1.2011) (להלן: עניין היינץ); על המתח האמור, משני צדדיו, ראו גם: עניין פישר, פסקה 10; בש"פ 7917/19, פסקאות 20-19; בש"פ 5105/20 שמעון נ' מדינת ישראל, פסקאות 25-24 לחוות הדעת של השופט י' אלרון, ופסקה 9 לחוות הדעת של השופטת ע' ברון (25.5.2021); דנ"פ אוריך, פסקאות 47-46 לפסק הדין של הנשיאה חיות, ופסקה 2 לחוות הדעת של חברי, השופט (כתוארו אז) עמית).
היסוד השני: סמכויות חקירה וחיפוש – עקרון חוקיות המינהל
הלכה ידועה במקומותינו, עוד מימי הבראשית של המשפט הישראלי, כי רשות מינהלית מוסמכת לפעול רק בתוך דל"ת אמות שגדר לה המחוקק. בעוד הפרט חופשי לעשות כל שליבו חפץ, כל עוד הדבר לא נאסר עליו בדין, לגבי הרשות המינהלית – ההפך הוא הנכון; מה שלא הוּתר לה – אין רשאית לבצע (יצחק זמיר הסמכות המינהלית 76-73 (2010); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 98-97 (2010) (להלן: ברק-ארז)). בתוך כך, לשם ביצוע פעולה הכרוכה בפגיעה בזכויות יסוד, אין די בהוראת חוק כללית שיכולה להתפרש כמקור הסמכה, אלא שהרשות נדרשת להסמכה ברורה ומפורשת (ראו למשל: בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה, פ"ד ב 80 (1949); בג"ץ 144/50 שייב נ' שר הבטחון, פ"ד ה 399, 411 (1951) (להלן: עניין שייב); בג"ץ 337/81 מיטרני נ' שר התחבורה, פ"ד לז(3) 337, 360-358 (1983); בג"ץ 2245/06 דוברין נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 16 (13.6.2006); בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים, פסקה 14 (20.12.2010) (להלן: עניין מנאע)).