הגעתי כאמור לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וכעת עליי לפנות לשאלת ההוצאות, כשהשיקולים המנחים נזכרים בין היתר בתקנה 153(ג) ובתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018.
- אין להתעלם מהעובדה שהתנהל בפניי הליך ממושך, אשר כלל הליכי ביניים רבים; תיקון כתבי טענות; בקשות רשות ערעור שהוגשו לעליון; שמיעת עדים רבים על פני מספר לא מבוטל של ישיבות הוכחות, כשחלק מהעדים נדרשים להתייצב פעמיים לעדות; דיוני ההוכחות התאפיינו בהתנגדויות לרוב, לעיתים הכפשות ומעורבות בית המשפט נדרשה לא פעם אחת. תיק זה כולל 1,059 עמודי פרוטוקול ו-168 החלטות. בנוסף, ניתן להתרשם מהנפשות הפועלות, ובמיוחד רמי מחד גיסא ואטרקצ'י מאידך גיסא, מתוך סגנון עדותם והתבטאויותיהם, המעיד על ביטחון רב, כל אחד בצדקת דרכו, לעיתים אגב אי כיבוד הצד האחר. כמו כן, אין להתעלם מסכום התביעה הגבוה המונח על כף המאזניים.
- הגעתי לכלל מסקנה ששני הצדדים הערימו קשיים האחד על רעהו והשאלה שבמחלוקת, שמתמקדת בפרשנות הסכם קצר בין שלושה עמודים, וכשאין מחלוקת שפעילות התובעת במסגרת הסכם זה (תהא אשר תהא) הסתיימה לאחר כשנה, לכל היותר.
- לפיכך; לאור התוצאה אליה הגעתי; מאחר ששני הצדדים חטאו בהארכת ההליך שלא לצורך, קובעת אני כי כל צד יישא בהוצאות התמלול ובהוצאות עדיו. מעבר לכך, התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עורך דין בסך של 200,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ה, 14 יולי 2025, בהעדר הצדדים.
חנה פלינר