רו"ח אבטן: מההבנה שלי, אני לא חושב שהיה פה איזשהו משהו מכוון כדי לעשות הפרדה. אנחנו, מבחינתנו זה,
כב' השופטת: אז ראיתם את זה, אשכול חברות
רו"ח אבטן: אאורה ישראל זה הייתה החברה בבעלות של 100%. ו-99% באותו זמן, מהפעילות הייתה באאורה ישראל. אז יכול להיות שבגלל זה,
כב' השופטת: כן, אבל השאלה, אולי לא נתתם את הדעת כי ממילא, מה שאחת חתומה השנייה תכבד, והפוך?
רו"ח אבטן: ברמת העיקרון, בוודאי.
כב' השופטת: אוקיי.
רו"ח אבטן: בעיקרון, כן. מה זאת אומרת? כל ההתחייבויות, זו אותה חברה. מבחינתנו, זה הייתה חברה מוחזקת ב-100%. (פרוטוקול הדיון מיום 8.6.2022, עמ' 86 שו' 6 – עמ' 87 שו' 1).
- ראו גם תשובת שנהב, אדריכל הפרויקט משנת 2013, אשר העיד מטעם הנתבעים, לשאלת ב"כ התובעת "זאת אומרת, אם אני מבין אותך, מבחינתך אאורה השקעות, ואאורה ישראל יזמות והשקעות בע"מ, זאת החברה, נכון?", ועל כך הוא השיב : "נכון, כמו שאמרתי קודם" (פרוטוקול דיון מיום 11.12.2022, עמ' 576 שו' 24-22). ממקבץ עדויות אלו, של עדי ההגנה עצמם, סבורה אני כי ככל שמסקנתי הייתה שיש מקום לחייב את אאורה ישראל, היה מקום להשית חיוב זה גם על אאורה השקעות. משכך סבורה אני כי לא היה מקום להגיש בזמנו בקשה למחיקת כתב התביעה ולהפוך סוגיה זו למהותית.
שונה הדבר ביחס להטלת חיוב אישי על אטרקצ'י במקרה דנן, על אף שנטען (והוכח לשיטתי) שזה האחרון הוא "הרוח החיה" של קבוצת אאורה, והיה בעת כריתת ההסכם בעל השליטה באאורה השקעות ומנכ"ל ודירקטור באאורה ישראל ואאורה השקעות. זה המקום להפנות להלכה שקבעה זה מכבר כי הפרת חוזה בידי החברה, אינה מקימה, ככלל, אחריות על נושאי המשרה והאורגנים בחברה (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 790 (1997); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמעון, פס' 63-62 (נבו 22.1.2015)).
במקרה שלפנינו מבוקש להטיל על אטרקצ'י אחריות חוזית בגין הפרת חובת תום הלב בשלב המשא ומתן, (ראו בעניין זה ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, סד(1) 398, פס' 41 (2010)). על פי ההלכה, במקרה של הטלת חובה אישית על אורגן או נושא בגין ניהול משא ומתן טרום חוזה בשם החברה, סטנדרט ההתנהגות שיבחן יהיה סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. קרי, נדרש להראות אשם אישי סובייקטיבי אשר רובץ על אותו אורגן, ולא די בהצבעה על הפרה של נורמת התנהגות מקובלת (ע"א 7721/22 ד"ר עופר ולטר נ' עו"ד יוסף שטבהולץ, פס' 62-60 לפסק דינה של השופטת רונן (נבו 24.12.2024).
- טענותיה של התובעת בסיכומיה ביחס לאחריותו האישית של אטרקצ'י התמקדו בכך שהפר את חובת תום הלב במשא ומתן, עת הציג לטענתם מצג שווא לפיו אאורה ישראל, עמה התובעת חתומה על ההסכם, היא זו שתיגש למכרז, בעוד שבעת הכריתה כבר היה ברור לו, לכאורה, שאאורה השקעות היא זו שתיגש בפועל, כפי שאכן קרה. אציין התובעת טענה שאטרקצ'י הפר גם חובת תום הלב בקיום החוזה, אך לאור קביעותיי העובדתיות לפיהן התובעת לא עמדה בחיוביה החוזיים ולא הוכיחה את הודעת החדילה, הרי שלא ראיתי להידרש לטענה זו. על כן, אדון רק בטענת מצג השווא.
- אין מחלוקת כי אטרקצ'י הוא הגורם עמו ניהלה התובעת את המשא ומתן שהוביל לכריתת החוזה. גם אם אניח לטובת התובעת שאטרקצ'י ידע עוד בטרם כריתת שאאורה השקעות היא זו שתיגש למכרז, ועל אף שעובר לזכייה אטרקצ'י אמר בהגינות שלא ראה לנכון לעדכן את התובעת על כך, הרי שאין בכך כדי להצדיק הטלת אחריות אישית עליו. איני סבורה כי סובייקטיבית הייתה לאטרקצ'י כוונה להונות או לקפח את התובעת וסבורה אני כי, כפי שהעיד אטרקצ'י, אם וככל שהתובעת הייתה ממלאת את חיוביה החוזיים, לא הייתה נשמעת הטענה לפיה החוזה נכרת עם אאורה ישראל ולא עם אאורה השקעות.
הערה לקראת סיום וסיכום