"Interchange fees reflect the value merchants receive from accepting our products and play a key role in balancing the costs and benefits that consumers and merchants derive. Generally, interchange fees are collected from acquirers and paid to issuers to reimburse the issuers for a portion of the costs incurred. These costs are incurred by issuers in providing services that benefit all participants in the system, including acquirers and merchants, whose participation in the network enables increased sales to their existing and new customers, efficiencies in the delivery of existing and new products, guaranteed payments and improved customer experience."
(שם, בעמוד 10)
אמירה דומה נמצאת בטופס ה- K-10 של VISA ליום 30.9.2024 בעמוד 6 ("a key role in balancing the costs and benefits etc.").
הצהרה זו נסתרת לכאורה על ידי עמדת המערערות לפיה העמלה הצולבת איננה מספיקה לצרכיהן. יתרה מכך, המערערות לא הראו כי למחזיקי הכרטיסים הישראליים – הצרכנים – מוסבר כי מוטלת עליהם עמלת מט"ח שלא בגין שירות שהם עצמם מקבלים אלא כדרך לסבסד שירות שהמנפיקים מעניקים לבתי עסק וסולקים זרים, כפי שמשתמע מן הטיעון האמור (והשוו בהקשר זה הוראת סעיף 9ט(ד) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981: "בקביעת הכללים לפי סעיף זה [בנושא תעריפונים – ה"ק], יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרה להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום, וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור").
והנה אף אם נקבל את טיעון המנפיקים כי אין די בעמלה הצולבת הנגבית על ידם, וכי יש להתיר להם ליצור מקור הכנסות נוסף (בדמות עמלת מט"ח), אין משמעות הדבר כי לצרכי החיוב במס ערך מוסף דין עמלת המט"ח בהכרח כדין העמלה הצולבת, וזאת אפילו אם בנק ישראל שוכנע בזמנו לאשר את גובה עמלת המט"ח לנוכח נטל העלויות בו נושא המנפיק. בפרט, מסקנה זו מתחייבת מהעדר כל עיגון לנטען בהסכמים, התקנונים והכללים הנדונים.
לאור המסקנה האמורה, נדרש אפוא ניתוח נפרד של חיוב עמלת המט"ח במס ערך מוסף (מפני שדינה איננו, באופן אוטומטי, כדין העמלה הצולבת). נפנה עתה לנושא זה.