מחד, יש בכותרת "המרת מטבע חוץ" ובשימוש במונח "יומר" כדי לחזק לכאורה את גישת המשיב לפיה עסקינן בפעולת המרה; מאידך, תוכן ההוראה עשוי להתפרש כתומך בגישת המערערות כי מדובר בפעולת "תרגום" או "תחשיב" ותו לא. ואכן בהסכם המקביל של ישראכרט עם לקוחותיה (נספח 3א לתצהיר גב' חכם), שם הסעיף הוא "חיוב החשבון בעסקאות במטבע חוץ".
נוסיף כי בהסכם ההנפקה המשותפת בין [המנפיק] ובנק ____, נאמר (בסעיף 4.3) כי "חיובים בגין עסקאות שנעשו במטבע חוץ יחוייבו בחשבון הלקוח בשקלים לפי מנגנון ההמרה הנהוג ב[מנפיק]..."; ובאופן דומה, סעיף 5.4 להסכם ההנפקה המשותפת בין [מנפיק] ובין בנק ____ מורה כי "חיובים בגין עסקאות שנעשו במטבע חוץ יחוייבו בחשבון הלקוח בשקלים או במטבע חוץ (לפי בקשת הלקוח), לפי מנגנון ההמרה הנהוג ב[מנפיק]".
על מנת להראות כי עמלת המט"ח איננה (או איננה עוד) בבחינת "עמלת המרה", המערערות מדגישות את השינויים שחלו במרוצת השנים בכללי העמלות הנ"ל. אפרט.
כמוסבר, הטלת עמלת המט"ח מעוגנת בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח-2008, הן בתוספת הראשונה לכללים אלה והן בתוספת הרביעית.
בעת קביעת הכללים לראשונה (קובץ התקנות 6637, מיום 8.1.2008, בעמוד 310) בתוספת הראשונה – שהיא "התעריפון המלא" של עמלות שונות בענף הבנקאות – חלק 6 עסק בנושא "כרטיסי אשראי". פרט (7) שם הזכיר כשירות אשר בגינו ניתן לגבות עמלה "המרת מטבע בשל עסקאות בחוץ לארץ, ובשל משיכות מזומן ממכשיר אוטומטי". התוספת הרביעית הייתה ספציפית יותר וכותרתה "תעריפון כרטיסי אשראי". שם, בפרט (4), השירות הנדון מתואר באופן כללי כ"שירותים בחוץ לארץ או במטבע חוץ", ופרט משנה (4)(א) מציין "המרת מטבע בשל עסקאות בחוץ לארץ, ובשל משיכות מזומן ממכשיר אוטומטי".
נמצא כי במקור פרט (4) לתוספת הרביעית, על פי כותרתו, אפשר חיוב בעמלה בשל שימוש בכרטיס אשראי בשני מצבים: שירותים בחוץ לארץ או שירותים במטבע חוץ.
בשנת 2012 (קובץ התקנות 7196, מיום 27.12.2012, בעמוד 369) נוספה ההערה הבאה לפרט (7) הנ"ל לחלק 6 לתוספת הראשונה: "אין לגבות עמלה זו בעבור עסקאות שבוצעו במטבע ישראלי עם בית עסק שפועל בישראל".
בשנת 2015 הכללים תוקנו שוב מספר פעמים. בתיקון מיום 29.1.2015 (קובץ התקנות 7486, עמוד 808), תיאור השירות הנדון בפרט (7) לחלק 6 לתוספת הראשונה שונה ל"עסקאות במטבע חוץ" (במקום "המרת מטבע בשל עסקאות בחוץ לארץ וכו' "). המערערות דנן מדגישות שינוי זה כהוכחה לכך כי העמלה האמורה איננה נגבית עבור פעולת המרה של מטבעות. כמו כן, הוספה הערה שם לפיה "העמלה תחושב לפי השער היציג של סכום ההמרה במטבע המקורי שלפיו בוצעה העסקה; בהעדר שער יציג תחושב העמלה לפי סכום החיוב במטבע ההמרה של הסולק הבין-לאומי". המשיב מצדו מדגיש הוספת הערה זו כמראה שעדיין מדובר בנושא "המרה" אף אם התיאור הכללי של השירות שונה. בנוסף, באותה עת, התיאור הכללי של השירות בפרט (4) לתוספת הרביעית שונה מ"שירותים בחוץ לארץ או במטבע חוץ" ל- "שירותים במטבע חוץ" – תיקון המלמד לכאורה כי לעניין הטלת עמלה זו העיקר הוא השימוש בכרטיס האשראי בעסקה הנקובה במט"ח, ולא מקום ביצוע העסקה. בנוסף, התיאור הממוקד יותר בפרט משנה (4)(א) ("המרת מטבע בשל עסקאות בחוץ לארץ...") הוחלף במילים "עסקאות במט"ח" (ללא ציון "המרת מטבע"). כחמישה חודשים לאחר מכן (קובץ התקנות 7523, מיום 28.6.2015, בעמוד 1290) התיבה "עסקאות במט"ח" הנ"ל הוחלפה במלל זה: "עסקאות בדולר או באירו[;] עסקאות במטבע אחר".