לפי העדויות, בתקופה הנדונה חלק הארי מהכרטיסים שהונפקו על ידי המערערות היו כרטיסים בנקאיים (באחוזים שנעו בין 60% ובין 80% אצל החברות השונות).
להבחנה בין שני סוגי הכרטיס הנ"ל לא נודעת נפקות לגבי מרבית הסוגיות הנדונות בתיק, אולם בקשר לעמלה הצולבת במקרה של כרטיס בנקאי כן הועלתה טענה של כפל מס בשל הסדרי שיתוף הכנסות בין המערערות ובין הבנקים, כמפורט בחלק ז' להלן.
הוראות החוק בדבר חיוב במס ערך מוסף ושיעור אפס –כללי
כידוע, בהתאם לסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, "על עסקה בישראל ... יוטל מס ערך מוסף...". מונח המפתח "עסקה" מוגדר בסעיף 1 לחוק ככולל, בין היתר, "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו...". המערערות רשומות כדין במעמד "עוסק" והעמלות מושא הדיון נגבו על ידיהן "במהלך עסקיהן" – על כך אין חולק. אין גם מחלוקת כי המערערות עוסקות ב"מתן שירות" (אם כי הן טוענות כאן כי יש לסווג חלק מפעילותן כ"מכירת נכס", כפי שיפורט בהמשך). המונח "שירות" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"כל עשיה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר, לרבות עסקת אשראי...".
כאמור, היקף החיוב במס על פי סעיף 2 לחוק מוגבל לכאורה מבחינה גיאוגרפית ל"עסקה בישראל".
פרק ד' לחוק עוסק בנושא "מיקום העסקה". בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק:
")א) יראו שירות כניתן בישראל אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) נתן אותו מי שעסקו בישראל; מי שיש לו סוכן או סניף
בישראל יראוהו, לענין זה, כמי שעסקו בישראל;
(2) הוא ניתן לתושב ישראל, לשותפות שרוב הזכויות בה הן של
שותפים תושבי ישראל או לחברה שלענין פקודת מס הכנסה
רואים אותה כתושבת ישראל;
(3) הוא ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל."
דהיינו, די באחד מאלה כדי שהעסקה תיחשב כנערכת "בישראל": (1) לנותן השירות עסק בישראל; או (2) השירות ניתן לתושב ישראל; או (3) השירות ניתן לגבי נכס שמצוי בישראל. היות שאין חולק כי לכל ארבע המערערות עסק בישראל, אזי כל שירות שיינתן על ידיהן ייחשב לעסקה שנערכת בישראל לצורך סעיף 2 (ללא קשר לקיום התנאים החלופיים הנוספים המנויים בסעיף 15(א)). לפיכך, לעניין הליך זה, ככל שמדובר במיסוי עמלות המשולמות למערערות בשל שירות שניתן על ידיהן, קיים חיוב במס מכוח סעיף 2 לחוק (בצירוף סעיף 15(א)(1) לחוק).
אשר לעסקאות מכר, סעיף 14 לחוק מורה כי: "יראו נכס כנמכר בישראל אם הנכס היה בישראל בעת מסירתו לקונה, או אם יוצא מישראל, ובנכס בלתי מוחשי – אם המוכר הוא תושב ישראל". במקרה הנוכחי, טיעון המערערות לגבי חלופת המכר (עליו יורחב בהמשך) מתייחס למכר (נטען) של נכס בלתי מוחשי. היות שכל המערערות הן תושבות ישראל, אזי הסיפא של סעיף 14 מתקיימת בכל מקרה. על כן, אף אם מדובר בעסקאות מכר, יחול חיוב במס מכוח סעיף 2 לחוק (בצירוף סעיף 14).