ראה עמוד 18 לפרוטוקול שורות 7 - 28.
- התובעת גם לא ידעה להסביר מה המשמעות של צוואת שכיב מרע. בחקירתה הנגדית הודתה התובעת באופן מפורש שאינה יודעת כלל וכלל מה המשמעות של צוואת שכיב מרע, וכך העידה בעניין זה:
ש.: טוב בסדר, שאל אותך עוה"ד קודם לגבי תאריכים שכתבת בתצהיר שלך, את יכולה רק להסביר את מבינה מה זה צואת שכיב מרע? את יודעת מה זה אומר?
ת.: לא.
כב' השופט : זה לא טוב שהיא לא יודעת גם.
ת.: אני לא מבינה בזה.
ראה עמוד 46 לפרוטוקול שורות 8 -12.
ובהמשך העידה כי להבנתה שכיב מרע הוא מי שלא יכול לכתוב ולדבר, דבר שאינו מתיישב עם טענתה, כי המנוח ערך צוואה בעל פה וכך העידה:
ש.: נשאלת הרבה פעמים בחקירה הנגדית על צוואת שכיב מרע אז אני שואלת אותך האם אתת יודעת מה זה אומר?
כב' השופט : אז היא אמרה לא.
ש.: אמרה לא, בסדר.
ת.: שכיב מרע אני יודעת שהוא לא יכול לא לדבר, ולא לכתוב.
ש.: אוקיי, עכשיו...
כב' השופט : אז אם הוא לא יכול לדבר ולא לכתוב איך עשה צוואה?
ש.: הוא עשה בעל פה אדוני.
כב' השופט : היא אומרת לא יכול לדבר ולא יכול לכתוב, איך בעל פה והוא לא יכול לדבר?
ראה עמוד 46 לפרוטוקול שורות 24 -32.
- במקרה שבפני לו היה מתקיים התנאי של צוואת שכיב מרע או מי שצופה פני המוות, לא היה די בפגמים הצורניים שנפלו בזיכרון הדברים, כדי להביא לפסילת הצוואה, שכן מכוח סעיף 25 לחוק הירושה, לבית המשפט סמכות לקיים את הצוואה, אף אם היה פגם בהליך עריכת זיכרון הדברים והפקדתו, וזאת אם אין לו ספק באמיתות הצוואה.
- במקרה שבפני לא שוכנעתי, כי הייתה גמירת דעת שקולה ומוחלטת של המנוח לערוך את הצוואה, אלא שבמקרה דנן, מתעורר ספק באמתותה של הצוואה הנטענת, זאת משלא הוכח, ברמה הנדרשת ובהתאם להלכה הפסוקה, שהמנוח אכן גמר אומר לצוות את כל רכושו וכספו לתובעת, וכן לא הוכח כי המנוח היה שכיב מרע או שהוא צפה את פני המוות בעת עריכת הצוואה הנטענת.
- ולמעלה מן הצורך, וככל ואכן רצון המנוח היה כן להוריש את רכושו וכספו לתובעת, רצון זה לא מתיישב עם העובדה כי בפוליסת הביטוח של חברת מנורה, בחר המנוח לרשום את בנו הנתבע 4 ל. כ. כמוטב ולא בחר בתובעת. לפי מבחן ההיגיון והשכל הישר, ובפרט כאשר המנוח היה כמעט בנתק מלא עם ילדיו והקשר שלו היה עם התובעת בלבד, התובעת היא זאת שהייתה צריכה להיות רשומה בפוליסה.
- לסיכום ניתן לקבוע, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את כל התנאים שנקבעו לקיומה של צוואת שכיב מרע. תנאי יסודי של צוואת שכיב מרע הוא שהמצווה היה שכיב מרע מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית בזמן שערך את הצוואה. במקרה המונח בפני לא עלה, כי המנוח היה שכיב מרע בעת הציווי, ככל שהיה. התובעת גם לא עתרה למינוי מומחה רפואי ולא ביקשה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה, ומהמסמכים הרפואיים אף עולה כי מצבו של המנוחה בזמניים הרלוונטיים לעריכת הצוואה הנטענת היה סביר ורחוק מלהיות שכיב מרע.
- לא נעלמו מעיני טענות התובעת בכל הקשור לגרסת הנתבעים, אשר היו בה סתירות, הגשת תצהיר משותף של הנתבעים 3 ו- 4, העדר הגשת תצהיר מטעם הנתבע 2, אולם, במקרה שבפני הנטל להוכחת התביעה וקיומה של צוואת שכיב מרע מוטל על התובעת ובנטל זה היא לא עמדה, ועל כן לא מצאתי להיתן משקל לגרסת הנתבעים בהכרעתי.
- בטרם סיום, מצאתי לציין, כי אכן התוצאה אליה הגיע ביהמ”ש בדחיית כל טענות ועתירות התובעת מעוררת תחושת אי נוחות מסוימת. הקשר בין המנוח לבין ילדיו הנתבעים היה רעוע וכמעט לא קיים. נראה כי התובעת אכן הייתה בקשר כלשהו על המנוח, ואולי גם דאגה ועזרה לו, אולם לא עלה בידיה להוכיח קשר זה, וכן לא עלה בידיה להוכיח קיומה של צוואת שכיב מרע ובסופו של יום הנתבעים, שהם ילדיו של המנוח, שלא היו בקשר עם המנוח זוכים בעיזבונו.
- משלא הוכח כי התובעת הייתה הידועה בציבור של המנוח וכן קיומה של צוואת שכיב מרע, באחת מהדרכים הקבועות בחוק, אזי התוצאה הינה דחיית תביעתה של התובעת להכיר בה כידועה בציבור של המנוח וחלוקת עיזבונו של המנוח בין יורשיו, בהתאם להוראות הדין.
- אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת של התובעת למתן צו קיום צוואת שכיב מרע, ומקבל את התנגדות הנתבעים לקיום הצוואה.
- מאחר ודחיתי את הבקשה לקיום צוואת המנוח, אני מקבל את בקשת הנתבע 4 למתן צו ירושה עבור עיזבון המנוח. צו ירושה יינתן בנפרד.
סוף דבר:
- על אף שדחיתי את תביעת התובעת להצהיר עליה כידועה בציבור של המנוח וקיבלתי את התנגדות הנתבעים למתן צו קיום צוואה שהוגשה מטעם התובעת, בנסיבות העניין, ולאור הערתי בסעיף 102 לפסה"ד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
- המזכירות תעביר פס"ד זה לצדדים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.