עא (מרכז) 59338-04-25 טלי גוטליב נ' דוד כהן

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"א 5038-06-21 [נבו] (כב' השופט נ' שטרנליכט) מיום 16.2.25, אשר הכריע בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים.

1. המערערת היא אם לילדה בעלת צרכים מיוחדים, המשיב הוא נהג מונית. ביום 25.10.19 הסיע המשיב את בתה של המערערת מהמוסד החינוכי בו היא לומדת לביתה שבגבעת שמואל.  בהגיעו לסמוך לבית המערערת התפתחו דין ודברים בין המשיב לבין המערערת, אשר המתינה בסמוך לביתה להגעת בתה.  הרקע לוויכוח היה הימצאות דבר מאכל בידי הבת בעת נסיעתה במונית, אשר גרם לדברי המשיב לכלכוך, ובקשתו שהבת לא תאכל במונית.  המערערת תיארה כי היא דיברה בנחת ובנימוס ואילו המשיב צעק עליה בגסות בנוכחות בתה.  המשיב תיאר מנגד את היפוכם של הדברים – הוא הביע את בקשתו בנימוס והמערערת היא זו שהחלה לצעוק לעברו ולקללו.
2. אין חולק כי לאחר האירוע פרסמה המערערת שני פוסטים כנגד המשיב ברשת החברתית פייסבוק. בפרסום הפנתה המערערת כלפי המשיב קללות גסות תוך שהיא נוקבת בשמו הפרטי ומצרפת תמונה של חלקה האחורי של המונית, בה נראים מספר הרישוי ושמה של תחנת המוניות.  בגוף הפרסומים האשימה המערערת את המשיב בכך ש'צרח' על המערערת ובתה ואף איים שאם תשוב הבת לאכול במונית הוא יעצור את הנסיעה ויוריד אותה באמצע הדרך.  בפוסט נוסף שפרסמה מספר ימים לאחר מכן שבה המערערת והפנתה לפרטי המקרה ואף הוסיפה שהמשיב פנה לחברת פייסבוק 'והתבכיין' בפניה עד שהאחרונה הסירה את הפרסום.
3. המשיב טען כי אנשים רבים פנו אליו בעקבות הפרסומים השקריים וקללו אותו. עוד טען כי המערערת, כמו גם תושבים נוספים שנחשפו לפרסומים, התקשרו למנהל תחנת המוניות וביקשו לפטרו.  על כן הגיש המשיב את תביעתו העיקרית כנגד המשיבה בגין עוולת לשון הרע.  מנגד טענה המערערת כי הדברים שפרסמה חוסים תחת הגנת האמת בפרסום.  עוד טענה, כי בגוף הפרסום אין כל פרט מזהה העשוי לקשר את תוכנו למשיב, שכן מעבר לשמו הפרטי וצילום המונית אין כל סממן מזהה נוסף.

בנוסף הגישה המערערת תביעה שכנגד, בה טענה כי המשיב עוול כלפיה בלשון הרע, בכך שבמעמד האירוע דיבר אליה בגסות והתייחס לבתה בהחפצה, זאת ברחוב העיר ובנוכחות הסייעת של הבת שנכחה במקום.  עוד טענה המערערת להפרת חובה חקוקה מצדו של המשיב, בכך שיצא מהרכב בעת האירוע כשהוא מותיר את המנוע פועל, כשהבת והסייעת שוהים בו, זאת בניגוד להוראות חוק העונשין, תקנות התעבורה וחוזר מנכ"ל משרד החינוך.  המשיב הכחיש את הדברים.

4. בית המשפט קמא שמע את עדויות הצדדים והעדים מטעמם וקבע בפסק דינו בתמצית כך:

שני הפרסומים שפרסמה המערערת ברשת פייסבוק הנוגעים להתנהגותו השלילית של המשיב כלפי ילדה בעלת צרכים מיוחדים מהווים לשון הרע, זאת אף בהתעלם מהקללות והגידופים הכלולים בגוף פרסום.  הטעם לכך הוא, שהצגת המשיב כאדם בלתי מתחשב וחסר רגישות באופן כה קיצוני כלפי ילדה בעלת צרכים מיוחדים עלולה להפכו למטרה לשנאה ולבוז ואף לפגוע בפרנסתו.  אשר לתחולת הגנת האמת בפרסום (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965) קבע בית המשפט כי מדובר אמנם בפרסום בעל עניין ציבורי, אולם המערערת כשלה בלהוכיח כי מדובר אכן בדברי אמת.