חדלת (י-ם) 31144-08-21 נפ-גל בנין ופיתוח בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון

חדל"ת 31144-08-21 נפ-גל בנין ופיתוח בע"מ נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים ואח'

בקשה מס' 10

פסק דין

לפניי בקשה למתן הוראות מטעם הנאמן של נפ-גל בנין ופיתוח בע"מ (בפירוק) לחייב את אופיר זקן, בעל מניות ודירקטור בחברה (להלן – המשיב) בתשלום מצבת חובותיה של החברה בסך של כ-2.4 מיליון ₪.

הבקשה והליכים קודמים

1. התיאור בפסקאות 2 עד 7 להלן מובא מתוך החלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת ר' רונן) מיום 5.3.23 ברע"א 707/23.
2. המשיב הוא בעל מניות בחברת נפ-גל בנין ופיתוח בע"מ (להלן: החברה) ונושא המשרה היחיד בה. ביום 12.8.2021 הגיש המשיב בשמה של החברה בקשה למתן צו לפתיחת הליכים לפי חלק ב' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון).  בבקשה נטען כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית עוד בשנת 2000, וכי יש לה חובות בסך של כ-2.4 מיליון ₪ לצדדי ג' אותם אין ביכולתה לפרוע.  ביום 9.11.2021 ניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, ועו"ד רועי רחמים, מונה כנאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון (להלן: הנאמן).
3. ביום 31.1.2022 הגישה מדינת ישראל, באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תביעת חוב נגד החרה בסך של כ-2.23 מיליון ₪. מפירוט תביעת החוב עולה כי היא מבוססת בעיקרה על קנס בסך 800,000 ₪ שהוטל על החברה בשנת 2008 במסגרת הליך פלילי בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.  מקורה של יתרת החוב בקנס מנהלי בסך 10,000 ₪ שהוטל על החברה בשנת 2005; בהוצאות לטובת אוצר המדינה שנפסקו נגדה; ובחוב בגין אי תשלום אגרה שנתית לרשות התאגידים.
4. ביום 11.7.2022 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות בה התבקש בית המשפט לחייב את המשיב באופן אישי בתשלום חובות החברה בסך של כ-2.4 מיליון ₪ (להלן: הבקשה למתן הוראות או הבקשה). הנאמן הבהיר כי חלק הארי של חובות החברה נובע מקנסות שהושתו עליה בגין הפרה של הדין וביצוע עבירות פליליות.  מקורו של סך של כ-2.1 מיליון ₪ מחבות החברה בקנס של 800,000 ₪ שהוטל עליה בשנת 2008 בגין הרשעתה בביצוע עבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר.  יוער כי באותו הליך הורשע גם המשיב באופן אישי בביצוע העבירות, והטל עליו קנס בסך 400,000 ₪.  מעבר לכך, הוטל על החברה קנס מנהלי ונפסקו נגדה הוצאות לטובת אוצר המדינה.

לטענת הנאמן, אין ספק כי הקנסות וההוצאות שהוטלו על החברה המהווים את עיקר חובותיה, נגרמו בשל התנהלותו הפסולה של המשיב, אשר שימש כנושא המשרה היחיד בחברה.  מכאן – כך טען הנאמן – שהמשיב הפר את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליו מכוח סעיפים 254-252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) כלפי החברה, ולכן קמה עילה לחיובו באופן אישי בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה.  זאת, הן בהתאם לסעיפים 290-289 לחוק חדלות פירעון והן מכוח דיני הנזיקין הכלליים.

5. לצד הבקשה למתן הוראות, הגיש הנאמן בקשות למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד, בהן התבקש בית המשפט לתת צווי איסור דיספוזיציה ביחס לזכויותיו של המשיב בנכסי מקרקעין ובנכסים אחרים (להלן: הבקשות לסעדים זמניים). בית משפט זה נעתר לבקשות אלה במעמד צד אחד, והורה על הגשת תשובתו של המשיב לבקשה למתן הוראות.
6. ביום 18.9.2022 הגיש המשיב תשובה לבקשה למתן הוראות. הוא טען, בין היתר, כי הנושה העיקרית של החברה, הלוא היא המדינה, הייתה מעורבת באופן ישיר בהליך הפלילי שהתקיים נגד החברה ונגד המשיב ביחס לעבירות העסקת עובדים זרים, והיא הייתה מודעת לכן לקנס שהוטל על החברה בשנת 2008.  אף על פי כן, המדינה לא ראתה לנכון להגיש בקשת פירוק נגד החברה במשך למעלה מ-14 שנים, ואף לא לדרוש את חיובו של המשיב בתשלום החוב האמור.  המשיב הוסיף כי טענות הנאמן בהקשר זה מתייחסות להתנהלותו מלפני עשרות שנים, כך שחלה עליהן התיישנות.  גם ביחס ליתר הטענות, נטען כי הן נוגעות להליכים שהתקיימו לפני שנים רבות; כי התנהלות המשיב הייתה סבירה ונועדה לקדם את טובת החברה; וכי המשיב כבר נתן את הדין על מעשיו ונשא באופן אישי בקנסות שהוטלו עליו.
7. ביום 21.10.2022 הגיב המשיב אף לבקשות לסעדים זמניים. בתשובתו הוא טען כי סיכוייה של הבקשה למתן הוראות להתקבל נמוכים, שכן עניינה בהליכים שהתנהלו לפני למעלה מ-20 שנה שלגביהם הוא נשפט באופן אישי ושילם את חובותיו כפי שהוטלו עליו.  כן הוא טען כי בבחינת שיקולי מאזן הנוחות יש לתת משקל לתקופה הארוכה שחלפה מאז שהחברה חדלה לפעול, וכן לעובדה שהוא נשא באחריות למעשים הנטענים באופן אישי.  המשיב הוסיף כי הוא פעל במשך שנים רבות כדי לשקם את שמו הטוב ואת מצבו הכלכלי, וכי מתן הסעדים הזמניים המבוקשים יסב לו נזק בלתי הפיך בניהול עסקיו ובחייו האישיים.

עוד טען המשיב כי מאחר שהנאמן נכנס בנעלי הנושה העיקרית של החברה בניסיון לגבות את חובותיה, לא ניתן להתעלם מהתקופה הארוכה שחלפה ממועד היווצרות החובות, כמו גם מהעובדה שאלמלא הוא עצמו הגיש את בקשת הפירוק – לא היו מתקיימים כל הליכים כנגדו.  לכן עתר המשיב לדחיית הבקשות לסעדים זמניים ולביטול הסעדים שניתנו במעמד צד אחד.

8. ביום 14.12.2022 ניתנה החלטתי בגדרה נקבע כי הסעדים הזמניים שניתנו ביחס לנכסי המשיב יוותרו על כנם. על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור, במסגרתה נטען כי בית משפט זה שגה בכך שלא קיבל את טענת ההתיישנות (רע"א 707/23).

בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 5.3.2023.

9. במסגרת החלטת בית המשפט העליון אוזכרה פסיקה בגדרה נקבע כי כדי לבחון מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות, יש לברר האם מעשיהם של המנהלים שעשו שימוש לרעה בתפקידם התגלו או יכלו להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלבנטי אחר (למעט מנהלי החברה) שיכול היה להגיש את התביעה בשם החברה. כב' השופטת רונן ציינה כי פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה באופן מלא וברור מיהו אותו "גורם רלבנטי אחר" שמחדלו מלפעול עלול להביא למסקנה לפיה עילת התביעה של החברה התיישנה, ובאילו נסיבות ניתן לצפות מאותו גורם לפעול כך שמחדלו מלעשות כן יתחיל את מרוץ ההתיישנות.  צוין בהחלטה כי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים נקבע כי אין זה מן הנמנע שגם נושה עשוי להיחשב במקרים המתאימים כ"גורם רלבנטי אחר" אשר ידיעתו מתחילה את מרוץ ההתיישנות.  זאת כאשר היה בידיו להניע את ההליך השיפוטי וככל שבנסיבות העניין מוצדק היה לצפות ממנו לעשות כן.  בפסקה 21 להחלטה ובפסקה 22 נכתבו הדברים הבאים, הרלבנטיים לפסק דין זה:

"21.          ...חרף האמור, לא ניתן תמיד ובהכרח לראות בכל אחד מנושי החברה כ"גורם רלוונטי אחר" שידיעתו מתחילה את מרוץ ההתיישנות.  יש לשים לב לכך שמדובר במי שיש לו עילת תביעה נגד החברה, ועל כן מצופה ממנו לכאורה לפעול לגביית חובו מהחברה ולא מנושאי המשרה בה.  רק במסגרת הליך לפירוק החברה (ככל שיהיה כזה), יכול הנושה לפעול כדי להטיל אחריות על נושאי המשרה בה...