המבקשת ציינה כי פרט לגרסתו של שרחון והעדים התומכים שיפורטו, עיקר הראיות לכאורה בתיק נלמדות מהשיחות שהוקלטו בהאזנת סתר:
בנוגע לסעיף 3 לאישום: ראו שיחה 6271 מעמדה 180027 (מיום 22.06.2016, 19:14): המשיב 3 התקשר לשרחון, בנוכחות המשיב 2, ואיים עליו כי ישלח אליו מישהו לקחת את הכסף: "אני ישלח אליך מישהו באשדוד...בשביל כסף". עוד הוסיף ואיים המשיב 3 על שרחון וביקש לברר מקום הימצאו, באומרו - "תגיד לי, מי אתה חושב שאתה כל פעם לא עונה לטלפון...בעיה? בעיה לא מעניינת שום דבר, יש לך שמונה מאות שקל על הדף, איפה אתה?.... אתה יודע? מחר אתה לא בא, אני הולך לשי הביתה...שמעת?".
בנוגע לסעיף 4 לאישום: ראה שיחה 247 עמדה 183064/16 (מיום 03.07.2016, 19:14), במסגרתה התקשר המשיב 2 לשרחון ואיים עליו, על מנת להניע אותו לשלם את החזרי ההלוואה: "איפה אתה תגיד לי? מה, ככה אתה רוצה להתנהג?... אני לא צריך ללכת לשי ודברים כאלה, זה לא מתאים...בלי משחקים, אני מכבד אותך, אנחנו לא צריכים להיפגש ברחוב לא נעים אחי". במהלך השיחה ביקש שרחון דחייה של מספר ימים בנוגע לתשלום החוב, שכן פונה מביתו על ידי ההוצאה לפועל. אולם המשיב 2 הבהיר לו כי הוא מחר מגיע לביתו ומצפה לקבל חלק מהחזר ההלוואה.
בחקירתו תיאר שרחון את תחושותיו בעקבות איומים אלו, הן בנוגע לאיומים בפנייה לשי – גיסו, איומים שנעשו על מנת להלחיץ את שי ואת אשתו-אחותו של שרחון, והן בנוגע לאיומים שהופנו כלפיו בהקשר של המשפט "ניפגש ברחוב": "לא נעים יכול לקלל, יכול להרביץ, יכול להשליך משהו אליך, זה איום" (הודעת שרחון, עמ' 7, שורות 216-232; תמליל שרחון, עמ' 21 שורה 5).
בנוגע לסעיף 5 לאישום: ראה שיחה 399 עמדה 183064/16 (מיום 04.07.2016, 14:40), במסגרתה התקשר המשיב 2 לשרחון, בנוכחות המשיב 1 ודרש כי ישלם את החזר ההלוואה: "שרחון תביא לי היום משהו...אני מתקשר אצלך בחמש...". בתגובה, נאלץ שרחון להבהיר למשיב 2 את מצבו הכלכלי: "...בדיוק עוברים דירה מהוצאה לפועל, כולם בלחץ נשמה... אם עכשיו היה לי בכיס הייתי בא לשם לבד באמא שלי". אולם, המשיב 2 לא הרפה ולחץ עליו כי "אני מתקשר אליך בחמש, תגיד לי אני אבוא אקח ממך משהו".
בחקירתו, ציין שרחון בנוגע לשיחה זו כי "שמעת את הקול שלו בטלפון כאילו הוא רוצה להרביץ לי, אני מספר על הבעיות שלי בבית והוא לא אכפת לו הופך את זה מהר לריבית...אין לו לב...פחדתי, מה אני יעשה, כבר הייתי על הדופק ומספר 100 היה בראש שלי (הודעת שרחון, עמ' 8, שורות 240-239 ו- 247-245).