בהקשר זה, הפנתה המבקשת גם לשיחות מהאזנת סתר בין אדיק לבין המשיבים בנוגע להחזרי הלוואות. בשיחה 19717 מעמדה 180027/16 (מיום 28.08.2016 16:01), בין אדיק למשיב 4 בנוגע לסופיה – אדיק בירר עם המשיב 4 האם היה אצל סופיה ומה אמרה לו בנוגע לחובות.
המשיב 1 נחקר ביחס לאישום זה ושמר על זכות השתיקה (הודעת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 4-5).
המשיב 4 נחקר אודות היכרותו עם סופיה והאירועים אותם פירטה בחקירתה, וכן על אודות קשריו עם אדיק, אך שמר על זכות השתיקה (הודעת המשיב 4 מיום 03.02.2017, עמ' 21, שורה 623 ואילך, עמ' 22-26, וכן הודעת המשיב 4 מיום 06.02.2017, עמ' 17, שורות 421-7433, עמ' 18, שורות 434-438), פרט לאמירה כללית לפיה סופיה היא נוכלת ומשוגעת (תמליל חקירת המשיב 4 מיום 07.02.2017, מ.ט 338/17, עמ' 80-81).
למשיב 5 הושמעה בחקירה שיחה בה"ס 6727 מעמדה 180032 – שיחה בינו לבין המשיב 1, שאז הגיב "מה אתה טוען שזה אני כאילו", ובהמשך שמר על זכות השתיקה (הודעת המשיב 5 מיום 26.01.2017, עמ' 6-12).
לאור אלה טענה המבקשת כי הראיות מבוססות הן על גרסתה של סופיה והן על האזנות הסתר המלמדות באופן ברור על האיום, כמו גם ניסיונם של המשיבים לאתר את סופיה בכל דרך אפשרית, וכן על גרסתו של אדיק המאשר כי לקח על עצמו את חובה, והכל לצד שתיקת המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן מגבשות עבירה של סחיטה באיומים. לטענתו, יש לקרוא את העובדות המתוארות באישום זה בהקשר של שוק מתן הלוואות חוץ בנקאיות בו כאשר אדם שנטל הלוואה לא עומד בהתחייבויות נדרש לשלם את חובו לדורשי החוב שאינם אנשים צחי שפה ואולם אין בכך להוות דבר בלתי חוקי. ב"כ המשיב 1 טען כי לאחר האירועים המתוארים באישום פנתה סופיה למשיב 4 שהוא דובר רוסית וביקשה הלוואה רביעית נוספת והלה השיב לה שהתנאי לכך הוא שתפרע את חובה בגין ההלוואה הקודמת. על כן טען כי אילו הייתה סופיה מרגישה נסחטת או מאוימת לא הייתה מבקשת הלוואה נוספת. לטענת ב"כ המשיב 1 גם זיהויו של המשיב 1 כדובר בשיחה 6018 מיום 21.08.2016 אינו מבוסס היות וכשנשאלה סופיה עם מי שוחחה, תשובתה המתייחסת לאבי ניתנה בדרך של אלימינציה ולא במדויק. ב"כ המשיב 1 הפנה לתמליל עדותה של סופיה מיום 16.11.2017 שם מסרה שהגיעה לצ'יינג' ושוחחה עם המשיבה 6 אשר אמרה לה תמצאי כסף או שנגיש נגדך תביעה בהוצאה לפועל וכן מסרה שדרישות התשלום שהופנו אליה נעשו בנעימות. על כן טען כי אין בנטען להוות סחיטה באיומים.
- ב"כ המשיב 2 טען כי מעדותה של סופיה עולה תמונה אחרת מזו המוצגת בתיאור עובדות האישום. לטענתו, סופיה טענה כי לא אוימה על ידי המשיבים, כי יזמה עם המשיב 2 פגישות וביקשה הלוואות נוספות אך הוא סירב לכך בניגוד לאינטרס של ארגון פשיעה, וכי משמעות הדברים שנאמרו לה הייתה שאם לא תשלם ייפתחו נגדה הליכים בהוצאה לפועל ואין מדובר בסחיטה באיומים.
- ב"כ המשיב 4 טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות סחיטה באיומים. עוד נטען כי סופיה מסרה בהודעתה כי המשיב 4 התייחס אליה כאל אימא וכי שיתפה אותו בענייניה האישיים ומתוך תמלילי השיחות עולה כי אין בינן לבין איום ולא כלום. כמו כן נטען כי המבקשת מתעלמת מכך כי האמרה המיוחסת למשיב 4 לפיה אמר לסופיה כי אם לא תשלם לא יהיה טוב נאמרה בנוכחותה של המשיבה 6 אשר אמרה לסופיה כי הצ'קים יועברו לביצוע בהוצאה לפועל וכי יעוקלו לה חפצים מהחנות, וכי מדובר באמרה לגיטימית.
- ב"כ המשיב 5 טען כי אין כלל ראיות לכך שהמשיב 5 היה מודע להתנהלות שקדמה לשליחתו של המשיב 5 וכי שליחתו לכתובתה אינה מהווה ניסיון סחיטה.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 4 ו-5.
באשר למשיב 1 טענה כי טענת בא כוחו כי האמירה המיוחסת למשיב 1 לפיה יגיע לחנות של סופיה וכי עליה להכין את הכסף אינה מבססת עבירה של סחיטה באיומים מנותקת מהקשרו הכולל של האישום, שעה שהמבקשת הפנתה לחקירתה של סופיה אשר מסרה כי המשיב 4 אמר לה עוד טרם פניית המשיב 1 כי "האחים לא יעזבו את זה ככה ושיהיה רע" ומקום בו אמירה זו הושמעה לסופיה. על כן טענה המבקשת כי אין יסוד לטענה כי אמירת המשיב 1 הושמעה בלא כל כוונה מאיימת. באשר לזיהוי הדוברים בשיחה 6018, טענה המבקשת כי זו הוקלטה במסגרת החקירה בכללותה בה נערך זיהוי קולות וכי סופיה מסרה בחקירתה כי היא מכירה את המשיבים 1 ו-2 וכינתה אותם "האחים" (תמליל חקירתה מיום 16.11.2016, עמ' 15 שורות 21-22). המבקשת ציינה כי ב"כ המשיב 1 לא התייחס בטיעוניו לסעיף 5 לאישום ולראיות שהובאו בעניין זה- שיחת הטלפון בין המשיב 1 למשיבה 6 וניסיונות האיתור של סופיה על ידי המשיבים.