בעקבות איומים אלה, שילם אליהו למשיבים 1 ו-2 מספר פעמים סכומי כסף לכיסוי חובו.
ביום 17.01.2017, בשעות הצהריים, הגיעו המשיבים 4 ו-5, על דעתם של המשיבים 1 ו-2, לביתו של אליהו בחולון במטרה להטיל עליו אימה ולהניע אותו לשלם את ההלוואה. אותה שעה נכח בבית לבדו בנו הקטין של אליהו, והמשיבים 4 ו-5 ביקשו ממנו כי ימסור לאביו כי הם מחפשים אותו.
בהמשך, ביום 17.01.2017, סמוך לשעה 21:30, ניפצו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2, אשר זהותם אינה ידועה למבקשת, את חלונות הכניסה לבניין מגוריו של אליהו בחולון, וכן גרמו לנזק לתיבת הדואר של אליהו.
במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 3-5 באיומים את אליהו ואיימו עליו בפגיעה בגופו, עבור ארגון הפשיעה, ועל דעת המשיבים 1 ו-2. בנוסף, סחטו המשיבים 1 ו-2 את אליהו בכוח, באמצעות אחרים, על מנת להניעו לשלם את חובו, והכל במסגרת ארגון הפשיעה.
- המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה.
המבקשת טענה כי את המיוחס למשיבים בסעיפים 1 ו-2 לאישום, גולל אליהו דיין בחקירתו שעה שמסר על מספר הלוואות, סכומי ההלוואות ואופן ההחזר (הודעת אליהו מיום 30.01.2017, שורות 38-71), וכי בכל הנוגע להלוואה התנהל מול המשיבים 1 ו-2 (תמליל חקירת אליהו דיין, מ.ט 244/17, עמ' 60 שורה 45, וכן עמ' 70 שורות 15-19). נטען כי הרקע להתנהלות המשיבים כלפי אליהו דיין באישום זה לא נבע מההלוואות שנטל מהמשיבים 1 ו-2, אלא מערבותו לאחר בשם מטטוב שאותה עת היה בהליך גמילה (עמ' 5, שורות 41-43 לתמליל, וכן הודעת אליהו מיום 12.02.2017, שורות 20-38, וכן שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר מספר 341, עמדה 180027). המבקשת ציינה כי במהלך החקירה ניסתה המשטרה לאתר את מטטוב, אך ללא הצלחה.
לטענת המבקשת תימוכין לגרסתו זו של אליהו דיין, כמו גם לגרסתו באשר להעברות הכספים למשיבים ולדבר קיומו של חוב, ניתן למצוא בשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר (הפנתה לשיחה 1107 בעמדה 184282, שיחה 2325 עמדה 184282, שיחה 15600 עמדה 180027, שיחה 1600 בעמדה 180861):
שיחה 2227 עמדה 181211 – שיחה בין אליהו לבין המשיב 2 על אודות הכספים של מטטוב, ועל כך שאליהו הוא האחראי על התשלומים של מטטוב, שיחה 10864 עמדה 180027 - שיחה בין אליהו לבין המשיב 2 על ניסיונות איתור של מטטוב ועל כך שאשתו תשלם את החוב.