"נחקר: אני אגיד לך מה הוא עושה. לפעמים יש לי הרבה בעלויות אז אני משאיר אותם... הרבה בעלויות אז אין לי הרבה זמן לחכות הרבה זמן... אז אני הולך וחוזר, מה הסברתי לך?... יש הרבה אז אני משאיר אותם... נכון כי הוא לידם.
חוקר: אני משאיר אותם למי?
נחקר: לפקידה והיא מעבירה... פקידה של הדואר... בנס ציונה
חוקר: מי זאת?
נחקר: איך קוראים לה... סימונה... ואז היא מעבירה לי... אותם ואם אני לא חוזר אז היא מעבירה אותם ליורם ויום למחרת הוא נותן לי אותם, זה הכל, הוא לא עושה לי שום... אני לא צריך טובות בשביל ש...
חוקר: למה דרך יורם?
נחקר: כי הוא קרוב לידה. הוא לידה, אני רחוק אני בתל אביב והוא בזה שם אז הוא מעביר לי אותם, זה הכל, מעביר לי אותם... היא בנס ציונה והוא רחובות, זה אחד ליד השני המגרש שם. כי הוא כל יום עובר משמה אז הוא בחזרה מביא לי אותם, זה הכל..." (ת/201ב, עמ' 72, שורה 7 עד עמ' 73, שורה 20).
וכך תיאר בהרחבה, מפרי דמיונו, כיצד דניאלה הכירה אותו כה טוב עד כי לא הייתה מבקשת ממנו תעודת זהות על מנת לזהותו:
"נחקר: ... אם אתה בא והיא לא מכירה אותך אתה חייב להוציא לה תעודת זהות שלך. אני כל הרבה זמן הולך שלא מבקשים ממני תעודת זהות אתה מבין? ... למה? כי היא מכירה אותי, היא יודעת שזה אני..." (ת/201ב, עמ' 93, שורות 23-27).
עוד תיאר בהרחבה, אף זאת באופן יצירתי ומפרי דמיונו, כיצד היה משאיר לדניאלה מעטפה עם פתק וכו':
"נחקר: ... אני משאיר את הכסף והולך...
חוקר: ואם יש עודף?
נחקר: אז יש עודף והייתה מחזירה ליורם...
חוקר: מאיפה אתה יודע כמה שמת לה...
נחקר: לא, אני רושם לה. רושם, רשום ככה, שתי בעלות שישים ושתיים שקל ומשאיר לה והולך. מה פה...
חוקר: אז היית משאיר לה גם פתק?
נחקר: כן, רושם לה על המעטפה שניים כפול שלושים ואחד והולך" (ת/201ב, עמ' 95, שורות 9-37).
וכן:
"חוקר: מי הולך למשרד הרישוי להעביר בעלות על הרכב?
נחקר: אני הולך בדרך כלל. לא במשרד הרישוי, הזה עושים בדואר לא במשרד הרישוי. אני מוציא רישיון במשרד הרישוי. הבעלות מתקיימת בדואר, בצד בדואר... או העובד שלנו... אבי אפשטיין... או בן אחותי דן... אשכנזי" (ת/201ב, עמ' 19 שורה 30 עד עמ' 20, שורה 25).
...
"חוקר: אני אשאל אותך שוב, מי מטפל בהעברת הבעלויות של הרכב? תשובה? מי?
נחקר: אני מטפל, אבי לפעמים הולך ודן הולך. אבל הרוב זה אני.
חוקר: הרוב?