ת: כנראה שזה מה שהיה בהתחלה עד שאספו את כל החומר.
ש: לא, זה לא בהתחלה, זה ממש לא.
ת: לא יודע להגיד לך" (5.2.2013, עמ' 793, שורה 30 עד עמ' 794, שורה 5).
וכך לב"כ נאשם 4:
"ש: הבנתי וראית ששאלו אותו ומה? אני שואל שוב ואני אעבור הלאה, האם צריך להטיח בנחקר את הראיות שיש נגדו, בכל שלב שהוא מחקירה, זכותך לחלק את זה איך שאתה רוצה, אבל אני מראה לך את השלב היחיד שהיה לו את ההזדמנות לשמוע.
ת: במקרים ספציפיים, במקרים מסוימים, כן, לא בכל המקרים צריך להטיח את הכל.
ש: לא בכל המקרים, אוקיי.
ת: את הכל" (5.2.2013, עמ' 812, שורות 2-9).
אף לחוקרי המשטרה גיא גונן ומרינה אריכמן לא היה הסבר לכך, כאשר נשאלו על כך על ידי מספר סנגורים (עמ' 908, שורות 6-17, עמ' 925-926, עמ' 961, שורות 2-5 ועמ' 966, שורות 18-19).
וכך השיב רפי וקנין לשאלתו של ב"כ נאשם 4, הן באשר לכך שנאשם 4 לא נחקר על החשדות נגדו והן על כך שלא ביצע את פעולות החקירה המהותיות המפורטות לעיל, תוך שהוא מעביר את האשמה לפרקליטות שלא ביקשה על כך השלמת חקירה:
"העד, מר וקנין: בהנחה, בהנחה שמה שאתה אומר נכון, הפרקליטות עברו על זה ואם הם החליטו שזה מספיק מבחינתן זה מספיק, זה מה שאני מבצע" (5.2.2013, עמ' 814, שורות 15-16).
- מחדל נוסף הוא העובדה שבאופן שיטתי עדים מהותיים וחיוניים ביותר לעבירות המיוחסות לנאשמים, לא נחקרו. לא מעט עדים העידו כי הביאו עימם לבדיקה אדם נוסף, בין משום שהוא דובר השפה טוב יותר (ובמקרים מסוימים היחידי שדובר השפה העברית), ובין משום שהוא מבין בכלי רכב טוב יותר. עדים אלה לא נחקרו באף לא אחד מן המקרים, כאשר המשטרה הסתפקה בחקירתו של קונה הרכב בלבד, אף אם עדותו הייתה חלקית ואף בעלת משקל נמוך מזה של מי שהגיע עימו. שהרי, מטבע הדברים כאשר אדם מביא עימו אדם שמבין בכלי רכב, הוא יהיה קשוב פחות לדברים הנאמרים, מתוך הסתמכות על כך שאותו אדם יקשיב לדברים ויבינם.
אף לעניין זה לא היה לחוקרים הסבר (ראו עדותה של מרינה אריכמן בעמ' 948-949).
- לעניין מחדלי החקירה יצוין, כי מהראיות שהוצגו בתיק, ובעיקר מעדותו של רפי וקנין, ראש הצח"מ, עולה כי מחדלי החקירה נבעו מכך שהחקירה החלה מחשדות לתיקוני רכב בשטחים, גניבות רכב, משחתות של רכבים, סחר בחלפים, גררים לשטחים וכו', ובהמשך לעבירות מצד השותפים בטרייד אין סנטר. רק בהמשך, עלה החשד לעבירות מצד בודקי הרכב, ונושא זה היה ספיח של הפרשה המרכזית ומשני לה (עמ' 745, שורות 31-33 ועמ' 746, שורות 7-9).
- אולם אין בכך כדי לשנות מן העובדה, שבסופו של יום, הוגש כתב אישום נגד הנאשמים שלפניי, בעבירות רבות וחמורות, שהחקירה בעניינם הייתה "בדרך אגב", כדברי רפי וקנין, לקויה, חסרה, ורצופת כשלים באופן שגרם לנאשמים עיוות דין ופגע ביכולתם להתגונן.
- אכן, לא אחת קורה כי חקירה מתמקדת בנושא מסוים ובחשודים מסוימים, ולאחר מכן חל שינוי בעבירות נשוא החקירה ובמעורבים בעבירות אלה. ואולם מרגע שחל שינוי זה, על המשטרה לבצע חקירה ראויה וממצה בגין העבירות החדשות הנחקרות, ונגד החשודים החדשים, ולא ניתן לקבל הגשת כתב אישום לאחר חקירה שנוהלה "בדרך אגב" וכ- "ספיח" לפרשה מרכזית, ומבלי שנוהלה בעניינם חקירה ראויה שתאפשר להם להתגונן כראוי מפני עבירות אלה.
- בפסיקה נקבע לא אחת, כי גם במקרים שבהם התגלו מחדלים בחקירת המשטרה – ואפילו מחדלים חמורים – אין הדבר מוביל בהכרח לזיכוי הנאשם. כן נקבע, כי התביעה איננה חייבת להציג בפני בית המשפט את "הראייה המקסימאלית", אלא את "הראיה המספקת", וכי אם הוצגו בפני בית המשפט ראיות המספיקות להרשעה אין זה משנה האם היתה המאשימה יכולה להשיג ראיה "טובה" מזאת שהוצגה לבסוף (ראו סיכום בעניין חליווה).
- כאשר קיימים מחדלי חקירה, על בית המשפט לבחון, האם בשל המחדלים האמורים עולה חשש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שהתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו, או להוכיח את גרסתו שלו.
בעניין חליווה, אשר ניתן לאחרונה, סיכם כב' השופט מלצר את נפקותם של מחדלי חקירה בעת מתן הכרעת הדין. השופט מלצר הדגיש את החשיבות הרבה, שעליה אין מחלוקת, לכך שהמשטרה, בפיקוח התביעה, תבצע את כל פעולות החקירה הנדרשות לחקר האמת. במיוחד הדגיש כב' השופט מלצר, את החשיבות שבביצוע כל פעולות החקירה הניתנות, כאשר בית המשפט מתבקש להרשיע נאשם על בסיס עדות אחת בלבד. לעניין זה הפנה כב' השופט מלצר אל דבריו הנוקבים של השופט רובינשטיין בע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2012):