עוד השיב מיטיקיו לשאלה היכן הרכב היום, כי הוא "הלך לפירוק". כשנשאל מדוע, האם הרכב עבר תאונה, ענה בשלילה אך כשנשאל מה קרה בכל זאת, התחמק ואמר "הלך זהו". לשאלה נוספת מה זה "הלך", ענה ש"פרצו לי לרכב, לא היה שווה לתקן אותו וזהו" (1.7.2012 עמ' 545, שורות 12-20).
- מיטיקיו זומן להעיד פעם נוספת, נוכח בקשתו של הסנגור לכך, שטען כי קיים בידו חומר נוסף שהינו רלוונטי לעד.
בעדותו השנייה, השיב מיטיקיו תשובות מתחמקות, תמוהות ובלתי מבוססות בעניינים שונים, אשר הפחיתו ממהימנותו. כך למשל, אישר מיטיקיו שהרכב היה רשום על שם אביו, על אף שהוא איננו בעל רישיון נהיגה, ועל אף שמיטיקיו הוא זה שנהג ברכב. כאשר נשאל מדוע עשה כן, השיב שרשם את הרכב על שם אביו בכדי שזה לא יפגע במלגה שהוא מקבל.
בנוסף, כאשר טען הסנגור בפניו, כי על אף טענתו שמכר את הרכב לפירוק, עדיין קיים ביטוח לרכב חודשים לאחר מכן, הוא השיב שהוא לא ביטל את הביטוח כי הוא לא מצא זמן לכך.
- יחזקאל בן דוד, המנהל והבעלים של מכון קומפיוטסט, נשאל בנוגע לתוספת בכתב יד "קורות אורך" שבדוח הבדיקה של מיטיקיו והשיב כדלקמן:
"ת: בקורות האורך.
ש: נכון? של הרצפה.
ת: כנראה ,כן ,נכון.
ש: עכשיו, גם כאן הנאשם בעצם צילבון מוסיף כאן הערה שבהחלט יכול להיות שלא הייתה לו בבנק ההערות הממוחשב.
ת: יכול להיות" (14.11.2012, עמ' 752, שורות 13-18).
דיון והכרעה
- לעניין המצגים הכוזבים בעל פה המיוחסים לנאשם 3 בעניין לקוח זה, הראיה הישירה היחידה שהוצגה על ידי המאשימה הינה עדותו של מיטיקיו. מעבר לסייגים הרבים המפורטים בפרק הכללי, ומחדלי התביעה והחקירה אשר פועלים לחובת התביעה ולטובת הנאשם 3, לא התרשמתי כי על סמך עדות זו, ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם 3 ביצע את העבירות המיוחסות לו בעניינו של לקוח זה, וזאת אף בהתחשב בראיות הכלליות הקיימות נגדו, כמפורט בפרק הכללי.
- מעדותו של מיטיקיו עולה כי הוא איננו זוכר את הדברים שנאמרו לו על ידי הבודק ואת אופן התרחשות הבדיקה. במהלך עדותו חזר פעם אחר פעם על כך שהוא איננו זוכר במדויק את הדברים, ועדותו רצופה השערות בנוסח "כנראה", "יכול להיות", "אני לא זוכר", "עבר זמן" ועוד.
מדבריו עולה כי רובם ככולם של הדברים שזכור לו כי שמע בנוגע לבדיקה, נאמרו לו על ידי המוכר במגרש ולא על ידי הבודק, ולא ניתן לקבוע על סמך דבריו מה נאמר לו על ידי הבודק. הוא עירב בין הדברים שנאמרו לו על ידי המוכר ועל ידי הבודק, ולאחר שניתן היה להבין כי הוא טוען שאמרה מסוימת נאמרה מפי הבודק, הוא ציין מאוחר יותר כי המוכר הוא זה שאמר לו את הדברים.