בחקירתו השלישית גם לא רצה הנאשם להוסיף לשתי החקירות הקודמות . סיפר כי הבום שהיה הוא זה שגרם לאוטובוס לסטות, לא הצליח להחזיק את ההגה, לחץ על הבלמים אבל הרכב לא עצר (ש' 123-124), ומעצם אי השליטה ברכב ובהגה הרכב סטה(ש' 132). הנאשם נשאל האם ניסה לסובב את ההגה והשיב:" לא יכולתי, סיבבתי ימין סיבבתי שמאלה ניסיתי להשטלת עליו ולא יכולתי")ש' 137) ופתאום מצא את עצמו מחוץ לכביש (ש' 139), זוכר שאף אחד לא הפריע לו(ש' 168), ונשאל :
"ש. אם אדיג לך שלא היה אף רכב סמוך אליך ברגע בו ירדת אל השול מימין לדרך לכיוון נסיעתך?
ת. אני לא יודע" (ש' 169-170)
ומוסר כי הסתכל על הכביש (ש' 185), לא היה מוכן לראות את סרטון התאונה (ש'209).
גם בחקירתו השלישית טען הנאשם כי הרכב סטה עקב איבוד שליטה ולא כתוצאה מסטייה רצונית כדי למנוע התנגשות ברכב הלבן.ד
בפניי העיד הנאשם כי בדרך חזרה מתל אביב הייתה נסיעה רגילה, לפני מודיעין האוטובוס סטה לימין עלה על המעקה ועף באוויר, איבד את השליטה אך עדיין החזיק את הגה האוטובוס. לאחר שנעצר התבונן לצדדים ולאחור לא היו אנשים ולא היה אוטובוס, ראה גופות של הנוסעים, דם וחלקי גופות "התחלתי לצרוח והתחלתי לבכות ואחרי זה איבדתי את ההכרה שלי וכשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית חולים...הלכתי לחקירות אבל הייתי בהלם ולא האמנתי שאני עדיין חי" (ע' 150 ש' 24-26).
הנאשם העיד בפניי :
"אני לא יודע איך קרתה תאונת הדרכים. לפי דעתי לא עשיתי משהו לא נכון לא שיחקתי בטלפון לא איבדתי את הריכוז שלי עשיתי הכול נכון" (ע' 151 ש' 6-7).
עד כה טען הנאשם במשטרה ובפניי כי האוטובוס סטה ואיבד שליטה ללא כל קשר לרכב הלבן, וכי אינו יודע איך קרתה התאונה. זאת בניגוד לתזה של המומחה כי הנאשם סטה סטייה רצונית כדי למנוע פגיעה ברכב.
הנאשם אישר גם בחקירתו במשטרה וגם בפניי כי מכיר את הכביש ונסע באותה דרך בעבר ( ת/ 47 ש' 5-7 ועמ' 168 ש' 31-32 ועמ' 169 ש' 1).
הנאשם מסר כי מכיר את הדרך מתל אביב לירושלים ונסע בה מספר פעמים (ע' 175 ש' 12-16 ועמ' ), מכיר את העקומות והכביש (ע' 175 ש' 27).
הנאשם לא העיד במדוייק לגבי המהירות בה נסע "ש. מה המהירות שנסעת? ת. 80-90 " (ע' 176 ש' 3-4) ולאחר כן מסר כי נסע 80 קמ"ש( עמ' 203 ש'13), כי הסתכל על הכביש (ע' 176 ש 14), נסע בנתיב הימני (ע' 176 ש' 16-17).
הנאשם נשאל מפורשות אם היו רכבים הפריעו לו בנסיעה והשיב: