עת /11 ישב בכיסא ליד הנהג והעיד על הסטייה ומצב הכביש:
"... לא הייתה תנועה בכביש ולא היה משהו פשוט האוטו סטה ימינה ונכנס למעקה ומשם לעמוד חשמל ובחזרה לקרחת יער" (ע' 126 ש' 32-33).
"ש: לאן הסתכלת בזמן התאונה.
ת: קדימה, הייתי עם הכביש ,... (עמ' 126 ש' 20-21)
"שום דבר בכביש, מכיר את הכביש טוב מאוד. הייתי עם העיניים לכביש ולא הבנתי את פשר הסטייה ימינה. לא הבנתי מה קרה... " (ע' 126 ש' 35-36).
"האוטו סטה. היינו בנתיב הימני . האוטו בערך היה על 110 משהו כזה ופתאום בלי שום סיבה, לא הייתה תנועה בכביש ולא היה משהו פשוט האוטו סטה ימינה ונכנס למעקה ומשם לעמוד החשמל וחזרה לקרחת היער"
גם מעדותו של עת/10 ניתן ללמוד על סדר התרחשות האירוע :
" שמענו פיצוץ אדיר. הסתכלתי על הכביש וראיתי רכב שנכנס בתוך המעקה. שמעתי חריקה קודם כל, ואז שמעתי פיצוץ אדיר . ראיתי את הרכב נכנס לתוך המעקה, עולה עליו וממשיך הלאה" (עמ' 138 ש' 24-25).
כלומר שמע חריקה, אחר כך פיצוץ ולאחר מכן כניסה לתוך מעקה המחזק את קביעת הבוחן כי הייתה פגיע ראשונה לפני הפגיעה במעקה הבטיחות.
עוד עולה מעדותו כי לאחר שרכב הנאשם נכנס לגדר ראה רכב שעבר במהירות:
"אני ראיתי אחרי שהרכב נכנס לגדר, רכב שעבר במהירות. מה שהיה בניהם, אני לא יכול לדעת " (עמ' 139 ש' 29).
"... אני זוכר רכב שעבר במהירות וזהו. לא בדקתי את הנתיב, לא בדקתי אם היה צמוד אליו" (עמ' 141 ש' 21-22).
אין להסיק מעדותו כי הרכב שהוא ראה זה הרכב הלבן שיצא מיער הנקטפים ואשר לטענת ההגנה גרם לנאשם לסטות, שהרי הרכב שהעד ראה לא תואם את אופן נסיעתו של הרכב הלבן שנסע באיטיות לטענת המומחה.
עת/14 העיד כי ראה לפתע כי הנאשם סטה לצד ימין, עלה על מעקה וכל הגג העליון עף.
גם אם אניח לטובתו של הנאשם על פי גרסתו החדשה שהיה רכב שהפתיע אותו, הרכב לא התפרץ אלא נסע לפניו .
גרסתו הנ"ל של הנאשם תואמת את קביעתו של הבוחן לפיה הרכב הלבן התיישר, וסותרת את התזה של המומחה שהרכב הלבן התפרץ לכביש.
על כן אני מקבלת את קביעתו של הבוחן לפיה הרכב שיצא מיער הנקטפים לא רלוונטי לנהיגתו של הנאשם, כיוון שתחילה הנאשם פגע בדבר מה בטרם הבחין ברכב שכבר התיישר לפניו.
אוסיף ואומר כי הנאשם סותר את התזה של המומחה כי הוא לא זוכר מה היה בתאונה. הנאשם מסר: "הייתי בתאונה ויודע מה קרה בתאונה...")עמ' 208 ש' 25).
עוד אציין כי מעדותו של הנאשם בפניי ניתן להתרשם כי הנאשם לא זוכר דברים מסוימים, אולם זוכר היטב את שמיטיב עימו. כך למשל, הנאשם לא וכר עם דיבר עם הנוסעים, מה אמרו בדיוק, והאם חנניה הציע לו בייגל לאכול. אולם, כאשר נשאל מה ענה לו כשהציע לו את הבייגלה מיד ענה "לא רוצה", "לא רוצה תודה" ולאחר מכן ענה "לא זוכר מה בדיוק, אולי אמרתי לא, לא תודה" (עמ' 169).