עפ 846/10 סאלח בדוי נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 846/10

השופטת (בדימ') ע' ארבל:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 4064-07 [פורסם בנבו] (כב' השופטים א' שיף, ח' הורוביץ וצ' קינן) מיום 21.12.2009, במסגרתו הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח) ורצח בכוונה תחילה, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 300(א)(2), 301 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה (להלן: החוק או חוק העונשין).

כתב האישום

1. על-פי עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער, ביום 13.6.2007 נפגש המערער עם כאמל עוויד (להלן: עוויד) וחמד זינאתי (להלן: זינאתי), בחורשה הסמוכה לקיבוץ געתון. במהלך הפגישה קשרו השלושה קשר לרצוח את יוסף עלי (להלן: המנוח), גיסו של עוויד.  לשם קידום תכנית הקשר, באותו היום, בסמוך לשעה 21:00, נפגש עוויד עם המנוח בצומת אבו-סנאן.  השניים נסעו במכוניתו של המנוח לחורשה הסמוכה לצומת כברי (להלן: החורשה), שם המתין להם המערער.  בהמשך, הגיע לחורשה ברכבו גם זינאתי.  בעת ששהו בחורשה, הכו המערער, עוויד וזינאתי את המנוח וחנקו אותו למוות.  לאחר מכן, הכניסו השלושה את גופת המנוח אל רכבו.  על-פי המתואר בכתב האישום, בשלב זה עזב זינאתי את החורשה, ואילו עוויד הסיע ברכבו של המנוח את גופת המנוח לכביש המוביל למחצבה, בסמוך לצומת כברי.  המערער הגיע בעקבותיו של עוויד למקום, כאשר הוא נוהג ברכבו של עוויד.  המערער ועוויד הניחו את גופת המנוח בכיסא הנהג של רכבו, כשידית ההילוכים במצב "נסיעה", על-מנת שמותו יחזה להיות מוות שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים.  לאחר מכן, עזבו השניים את המקום.  רכבו של המנוח התדרדר, כאשר גופת המנוח בתוכו, עד אשר פגע בעמוד חשמל שניצב לצד הדרך, אז נעצר.  עוויד וזינאתי הועמדו לדין במסגרת הליך נפרד אשר הסתיים, על כך אעמוד בהמשך.

המסכת העובדתית המונחת בבסיס כתבי האישום שהוגשו נגד עוויד, זינאתי והמערער, מבוססת בעיקרה על ההודעות שמסר המערער במהלך חקירתו במשטרה.  בשל כך, אציג תחילה בתמציתיות את השתלשלות החקירה בתיק, הרלוונטית לערעור שבפנינו.

מהלך החקירה

2. ביום 14.6.2007 נמצאה גופתו של המנוח במהלך סיור שגרתי שערך סייר מטעם המועצה האזורית מטה אשר. גופת המנוח נמצאה ישובה במושב הנהג ברכבו כשהיא נוטה ימינה.  בוחן תנועה שהגיע לאזור בעקבות דיווח שמסר הסייר, התרשם כי מות המנוח לא נגרם כתוצאה מתאונת דרכים.  סברה זו קיבלה אישוש בממצאי הנתיחה שלאחר המוות, לפיהם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מתשניק בעקבות לחץ על הצוואר.
3. בהמשך לכך, ניסו החוקרים להתחקות אחר פעולותיו האחרונות של המנוח, ומצאו כי האדם האחרון עימו שוחח בטלפון היה עוויד, בעלה של אחות אשת המנוח. עוד נמצא, כי עובר למותו של המנוח, ניהל עוויד קשר רומנטי עם אשת המנוח (להלן: זאכיה), וכי המפגשים בין השניים תועדו בצילומים אשר שימשו את זינאתי לצורך סחיטת כספים מעוויד.  ממצאים אלה ואחרים שנאספו במסגרת חקירה סמויה אשר כללה גם האזנות סתר לעוויד ולזאכיה, הובילו למעצרו של עוויד ביום 8.10.2007, אשר היה העצור הראשון בפרשה.
4. עוויד מסר לאורך חקירתו מספר גרסאות. תחילה, טען כי אינו יודע דבר על נסיבות מותו של המנוח והכחיש כי שוחח עמו בטלפון.  בהמשך, אישר כי ניהל קשר רומנטי עם זאכיה, והודה כי פגש במנוח ביום הרצח באבו סנאן.  ביום 15.10.2007 מסר עוויד הודעה נוספת (ת/64) במסגרתה סיפר כי בתום המפגש עם המנוח נסע לביתו, ולאחר זמן מה הגיע אליו "בחור", שאת זהותו סירב למסור, אשר סיפר לו כי פגש את המנוח בכביש גבסיה, ובעקבות ויכוח כספי הכה את המנוח ועזב את המקום.  עוד מסר, כי בשעה 4:00 התקשר אליו אדם בשם סימרי ומסר לו כי המנוח מת מהתקף לב.  יוער כי בהודעות קודמות רמז עוויד על כך שהיה עמו אדם נוסף ביום האירוע, אולם נמנע מלציין זאת מפורשות (ת/62, ת/63).  בהודעה שנגבתה יום למחרת (ת/71) מסר עוויד לראשונה כי אותו "בחור" אודותיו מסר בהודעותיו, הוא סלאח בדווי, המערער.
5. לאור המידע שמסר עוויד בהודעותיו, וראיות נוספות שהצטברו בידי גורמי החקירה לפיהן המערער היה בחברת המנוח במועדים הרלוונטיים, נעצר המערער ביום 15.10.2007. בהודעותיו הראשונות הכחיש המערער כל קשר לרצח, וטען כי אינו מכיר את המנוח וכי לא ידע על הסכסוך בינו לבין עוויד (ת/1, ת/2).  המערער אף המעיט בעומק הקשר שלו עם עוויד.  יחד עם זאת, אישר כי ככל הנראה במועד מסוים פגשו הוא ועוויד במנוח ליד סופר בצומת אבו-סנאן (ת/2, ת/3).  כמו-כן אישר כי ביום האירוע שהה במחיצת עוויד וזינאתי בחורשה בכברי.  אף בחקירתו מיום 22.10.2007 דבק המערער בגרסתו זו, כאשר החוקרים מציינים בפניו כי יש בידיהם ראיות ועדויות אשר קושרות אותו לחשדות המיוחסים לו (ת/6).  בהודעה נוספת שנגבתה יומיים לאחר מכן, תיאר המערער את מסלול נסיעתו ביום האירוע, וציין כי לאחר שהורידו את זינאתי בביתו, עצרו הוא ועוויד בסופר באבו-סנאן – שם פגשו במנוח – משם המשיכו השניים לחורשת כברי, ולבסוף נסעו לביתו של עוויד.
6. ביום 25.10.2007 נחקר המערער פעם נוספת (ת/11). במהלך החקירה הוצג למערער קטע וידיאו בו נצפה עוויד בחקירתו מיום 16.10.2007, מבקש לקבל מעמד של 'עד מדינה'.  כן הוצגה לו הודעתו של עוויד מיום 15.10.2007 בה הוא נוקב בשמו של המערער כמי שהכה את המנוח.  עוד נמסר לו במהלך החקירה, כי זינאתי נעצר אף הוא בחשד למעורבות ברצח, אולם שוחרר לאחר שהסתבר לחוקרים כי אין לו קשר לאירוע.  גם לאחר שהוצגו לו קלטת הוידיאו וההודעה, דבק המערער בהכחשת כל קשר לרצח.  ואולם, באותו היום, כבר במהלך הנסיעה מן החקירה אל תא המעצר במשטרת "מעונה", אמר לחוקריו כי ישנו אדם שנחקר ושוחרר על-אף הקשר שלו לרצח (ת/12).  בהגיעם לתא, המערער אף ביקש מאחד מחוקריו את מספר הטלפון שלו "למקרה שיחליט לדבר".  בהמשך היום, בשעה 20:30 לערך, ביקש המערער מן השוטר בתא המעצר לשוחח עם החוקר.  ואכן, בסמוך לחצות הגיעו החוקרים לתאו של המערער, ועוד באותו הלילה מסר הוא את הודאתו הראשונה מבין ההודאות שמסר במשטרה (להלן: ההודאות במשטרה, ת/13, ת/14, ת/16 ו- ת/17).  על הודאה זו, בין היתר, הושתתו כתבי האישום שהוגשו נגד זינאתי, עוויד והמערער.

7. בטרם אפנה לתיאור תוכן ההודאות במשטרה, אוסיף כי בערב יום 24.10.2007, הוכנס לתאו של המערער מדובב אשר שוחח עמו ארוכות בנוגע לפרשת הרצח מושא הדיון. השיחות בין המדובב למערער נמשכו גם בצהרי יום 25.10.2007, לאחר חקירתו.  כאמור, בסופו של יום זה נמסרה ההודאה.  בתיעוד תהליך הדיבוב נפלה תקלה טכנית, שבשלה לא בוצעה הקלטה של השיחות שנוהלו בין המדובב למערער בסמוך למועד בו יצא המערער לפגישה עם חוקריו.  לעניין זה אדרש בהמשך.