| בית משפט השלום ברמלה |
| ת"פ 42032-10-17 מדינת ישראל נ' שטיינברגר ואח'
|
| בפני | כבוד השופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי |
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
|
|
|
המאשימה
|
|
|
נגד
|
||
| 1.חיים אריה שטיינברגר באמצעות ב"כ עוה"ד אורי בן נתן 2.אברהם עמר (אסיר) באמצעות ב"כ עוה"ד רוית מוחבר |
||
| הנאשמים | ||
| הכרעת - דין
|
החלטתי לזכות את נאשם 1 מחמת הספק מהמיוחס לו בכתב-האישום ולהרשיע את נאשם 2 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.
הערה מקדימה: בסיכומיהם התייחסו הצדדים גם לראיות שלא הוגשו במשפט (הגדילה המאשימה בעניין זה להפנות אף להסברים שונים שנמסרו במסגרת דיוני החיסיון במעמד צד אחד), או שאוזכרו בעקיפין על-ידי עד כזה או אחר, ועל כן מובהר בזאת, כי הכרעת-דין זו מתבססת אך ורק על עדויות וראיות קבילות – כאלו שהוגשו כדין במסגרת ההליך העיקרי, או על הסברים שנמסרו בידי עדים שהעידו (להבדיל מהסברים שונים מאת ב"כ הצדדים) ושמעוגנים בחומר הראיות שהוגש.
א. כתב-האישום וזירת המחלוקת:
בכתב-האישום המקורי ייוחסו שני אישומים, שאחד מהם הוסר ונותר האישום הבא:
נאשם 1 הינו עורך-דין, חבר לשכת עורכי-הדין בישראל, העוסק בתחום המשפט הפלילי.
בזמן הרלוונטי, היה נאשם 2 אסיר בכלא איילון באגף ההפרדה.
בזמן הרלוונטי, העניק נאשם 1 לנאשם 2, שירות משפטי ובמסגרת זו נהג לבקרו בבית-הכלא.
נטען, כי בתאריך 4.4.17 נפגשו שני הנאשמים בתא הביקורים שבבית-הכלא, כאשר מחיצת הזכוכית שבין השולחנות הייתה פתוחה.
נטען, כי בעת הביקור, נטל נאשם 1 מכיס מכנסיו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.9404 גרם נטו, אשר היה עטוף בנייר טואלט והניחו מתחת קלסר המסמכים עמו הגיע למפגש, באופן מוסתר ממצלמות האבטחה.
נאשם 2 הושיט את ידו מתחת לקלסר ונטל לידיו את הסם הנ"ל.
לאחר מכן, הניח נאשם 2 את עטיפת הסם הנ"ל במרכז השולחן, הוא פתח באמצעות מצית את שקית הסם, צרך חלק ממנו ואת היתרה הטמין בין תחתוניו.
בהמשך, במהלך חיפוש שנערך אצל נאשם 2 נמצא הסם הנ"ל.
בשל כך, הואשם נאשם 1 בעבירה של אספקת סם מסוכן לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973 ואילו נאשם 2 הואשם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7 (א) + 7 (ג) רישא לפקודה הנ"ל.
נאשם 1 מסר תגובה כתובה, שבמסגרתה אישר את קיומו של המפגש המתואר.
הוא מסר כי לבקשת נאשם 2 הוא הוציא ממכנסיו נייר טישו ריק, שלא הכיל בתוכו סם ושלא הוסתר ממצלמות האבטחה ומסר אותו לנאשם 2.
נאשם 2 מסר תגובה כתובה דומה, שבמסגרתה אישר שקיים את המפגש עם נאשם 1, במסגרת יחסי עורך דין – לקוח.
לדבריו, נאשם 1 מסר לידיו נייר טואלט בלבד, ללא שום סם בתוכו וטען שהסם שנתפס לאחר מכן, היה על גופו עוד בטרם המפגש עם נאשם 1, לצריכתו העצמית.