רביעית, תעודת החיסיון, אשר הגנה על ראיה חיונית ורלוונטית להגנת הנאשמים והותירה מצב דברים שבמסגרתו נפגעה הגנת הנאשמים, כך שהם ניהלו פרשת הגנה מבלי שהיו ערים לכלל הראיות הרלוונטיות שבתיק.
מכל האמור עולה, כי המאשימה לא הוכיחה, כנדרש בפלילים, כי נאשם 1 העביר לנאשם 2 את הסם המתואר.
מנגד, המאשימה הוכיחה כי נאשם 2 החזיק בסמים הנקובים בכתב-האישום שאכן נתפסו ברשותו, שביחס אליהם העיד, אך הראיות לימדו כי הוא הוא עשה כן לצריכה עצמית.
ט. תוצאה:
אני מזכה את נאשם 1 מחמת הספק מהעבירה של אספקת סם מסוכן לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973, שבה הואשם ומן העובדות שיוחסו לו בכתב-האישום.
אני מרשיע את נאשם 2 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיפים 7 (א) + 7 (ג) סיפא לפקודה הנ"ל.
ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, במעמד הצדדים
מנחם מזרחי