אישר כי הוא נצפה בסרטון כשהוא מנער את המכנס שלו והשיב: "כן, כנראה איזה שהיא פעולה אינסטינקטיבית מנקה או מנער את המכנס שלי". לדבריו, יודע כי המקום "מצולם 24/7" ולפיכך לא הגיוני שהיה עושה את זה במקום מצולם. לא אמר את המשפט "ידעתי שזה יבוא" אך עדיין הוסיף שבגלל שהיה בשוק: "...ועדיין לא מוכן לחתום על זה שלא אמרתי את זה".
אציין כי גובה ההודעה נחקר בחקירה נגדית ארוכה, שכולה סבה סביב השאלה מה רואות עיניו בסרט מצלמות האבטחה, אולם אין לתשובות בעניין זה יתרון ראייתי, שכן ניתן להתבונן במישרין בסרטון ולהגיע למסקנות.
בהודעת נאשם 1 מתאריך 12.4.17:
אישר כי הגיע לבקר את נאשם 2 כחלק מייצוגו כעורך דין.
נפגש אתו בעבר במסגרת שכזו.
זיהה את עצמו ואת נאשם 2 בסרטון.
לדבריו: "בסרטון זה רואים אותי מוציא טישו מהכיס ומניח אותו בצד ימין שלי ואז רואים את אבי עמר לוקח את הטישו על פני מניח אותו לפניו ואז באיזו שלב יד ימין שלו מניחה על הטישו הוא מתעסק עם זה ואז אני לא רואה איפה הוא שם את זה. ואז לוקח מתחתית של קופסת סיגריות שלו שנמצאת בצד ימין לוקח את נייר הצלופן שם בפנים את הטישו עם החומר ומוריד את זה ואז נעלם מהעיניים שלי. ואז כעבור חצי שעה שוב החומר נמצא מולי. ואז הוא שורף או את הנייר צלופן או ניילון שהיה שם לפני לדעתי זה ניילון סוגר שוב עם הטישו. ואז נשאר קצת חומר על נייר התשובה שמסרתי לו ומוריד את (זה) לתוך עיתון ומקפל את זה למטה ושם את זה במקום שאני לא רואה. ש: ומה אתה עושה באותו הזמן שאתה רואה את זה ? ת: קודם כל אני בשוב ואמרתי לו מה אתה עושה למה מול העיניים שלי. אני נמצא בדילמה ולא ידעתי מה לעשות (עם) עצמי".
העביר לו רק נייר טישו: "חד משמעית".
לדבריו: "אבי לוקח את זה ביד שמאל שלו. לא העברתי לו שום חומר החשוד כסם".
קינח את האף משום שהיה מנוזל, אישר כי מסר לו טישו מלוכלך לאחר שקינח בו את אפו. לא אמר לבלשים שעיכבו אותו "ידעתי שזה יגיע בסוף".
עדות נאשם 1 מסקנה:
שבתי ובחנתי את עדותו של נאשם 1 בכלים של הגיון, סבירות, תוך השוואה לנצפה במצלמות האבטחה, והגעתי למסקנה כי יש לדחות אותה כבלתי מהימנה ובלתי אמינה.
אני דוחה את הסבריו המפולפלים, המתפתלים, כבלתי מהימנים ובלתי אמינים.
כמאמר השיר: "יש דברים נסתרים (מוזרים) לא נבין לא נדע, נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה", כלומר קיימות התנהגויות, שנראות במבט ראשון בלתי הגיוניות, שאינן מלמדות בהכרח על התנהגות פלילית, ואולם התנהגותו של נאשם 1 במהלך הפגישה עלתה על כולן, וניתן לומר בוודאות כי היא לא התאפיינה, כלל ועיקר, להיות פגישה תמימה של עורך-דין ולקוחו.