לפני יציאתו מן התא נערך עליו חיפוש, אך היה זה חיפוש בלתי קפדני (עמוד 99 שורה 15).
עם הליכתו אל חדר הביקורים "תוך כדי הליכה הרגשתי שלא אטמתי את זה טוב, שמשהו פה לא בסדר...את הקריסטל" (עמוד 98 שורה 23).
בטרם כניסתו של נאשם 2 אל חדר הביקורים נערך בחדר חיפוש כללי, בלתי קפדני, "חפיף" (עמוד 99 שורה 19 והלאה).
בחדר הביקורים, שוחח נאשם 2 עם נאשם 1 אודות כתב-התשובה של המדינה לעתירת האסיר שלו, שנקבעה לדיון ביום שלמחרת (עמוד 99 שורה 24).
הוצג בפניו סרטון מצלמות האבטחה והוא אישר כי נצפה בו המפגש המדובר (עמוד 101 שורה 32 והלאה).
ייאמר כבר עתה, כי הוא התבקש להעיד על מה שנצפה בסרט, גם כאשר הוא לא נכח בחדר, כגון מה עשה נאשם 1 טרם כניסתו, מה עשתה הסוהרת, ועדותו בעניין זה חסרת משמעות, שכן היא אינה יכולה לבאר מעבר לנצפה בסרט (עמוד 102 שורה 3 והלאה).
בנוסף, נאשם 2 העיד כי "אני לא זוכר ממש פרט ופרט מה היה שם..." (עמוד 103 שורה 2), כך שאין יתרון לזיכרונו על פני הנצפה בסרטון מצלמת האבטחה.
ואכן, עד אשר לא צפה בסרטון, לא יכול היה להשיב -כל שנשאל היה "מה אתה רואה...אבל מה ראית עכשיו שחיים עשה..." (עמוד 105 שורה 7 והלאה) וכיו"ב.
ככלל, עדותו של הנאשם 2 לא הייתה עדות מתוך זיכרונו, אלא מתוך הסרטון אשר הוצג לו ולפיכך היא חסרת משקל לחלוטין.
ואכן העיד: "ש: אתה יודע מה תספר מה שאתה זוכר מהזיכרון ? ת: אבל אני כמעט לא זוכר כלום אדוני...ש: מהזיכרון שלך לאירוע אתה זוכר משהו ? כי עכשיו מה שמבקשים ממך לצפות בסרט ולהגיד ואין לך שום זיכרון, נכון ? ת: נכון, זה השפעה קצת של הסמים אדוני. ש: אתה לא זוכר מהאירוע כלום ? ת: אני זוכר. ש: אבל כמו שביקשו ממך פה שבריר של שניה. ת: לא, כל שבריר של שניה אני לא זוכר בכלל" (עמוד 123 שורות 29 – 30 – עמוד 124 שורה 7).
ואכן, חקירתו הראשית של נאשם 2 הייתה, למעשה, חקירה נגדית של ב"כ הנאשמים, אשר הניחו הנחות בפיו עד אשר אישר אותן, כשיה המובלת בשדה בידי רועה.
סגנון עדות שכזה חסר משקל ראייתי.
המשיך והעיד שראה את עצמו מעיין בכתב-התשובה (עמוד 104 שורה 11).
לדבריו, כאשר ראה את נאשם 1 מקנח את האף אזי "נפתחו עיניי, תוך כדי כמובן שמה שאני מספר החומר הוא בצד ימין" (עמוד 105 שורה 2).
לדבריו, בשלב מסוים רמז לנאשם 1 להמשיך ולדבר עם הסוהר, כדי שיסתיר מפניו של נאשם 1 את מעשיו: "...אני מסיט, תוך כדי אני מסיט אותו שימשיך לדבר עם הסוהר, אז זה עם היד שלי כרגע אני עושה תנועה לכיוון של חיים שיסתכל לשם לכיוון של הסוהר, זה טוב בשבילי...זה טוב בשבילי כדי שהוא לא יבחין, לא לתת לו להבחין מה אני עושה...לחיים...כדי שאני אוכל לסדר את זה" (עמוד 105 שורה 17 והלאה), כי לטענתו החומר התפורר לגמרי על גופו (עמוד 106 שורה 9).