3.2. ייחוס אחריות פלילית לתאגיד בדין הישראלי
3.2.1. ההלכה לעניין ייחוס אחריות פלילית לתאגיד טרם חקיקת סעיף 23 לחוק העונשין
3.2.2. חקיקת סעיף 23 לחוק העונשין
3.2.3. התנאים להטלת אחריות פלילית על תאגידים: הדין כיום
3.2.3.א. מיהו אורגן
3.2.3.ב. האם דבר החקיקה לא התכוון להוציא מתוכו אחריות של תאגיד בפלילים
3.2.3.ג. העבירה בוצעה במסגרת תפקידו של האורגן
3.2.3.ד. העבירה בוצעה לטובת התאגיד
3.2.4 הטלת אחריות על תאגיד ומתן פטור לאורגן
3.2.5 האם יש לייחס לתאגיד גם את החסינות הניתנת לאורגן
3.2.5.א. תורת האורנים נועדה לייחוס עבירות לתאגיד
3.2.5.ב. מהות הסכם עד המדינה: אישי או במסגרת תפקיד העד כאורגן
3.3. סיכום ביניים: האם יש לקבוע כי החסינות שניתנה לאורגנים חלה על הנאשמת
חלקה השני של ההחלטה יעסוק בזכויות התאגיד כנאשם בפלילים. לעניין זה אבחן את הזכות להליך הוגן, חוקתיותה ותחולתה על תאגידים; בהמשך אבחן שני הסדרים פרטניים הנובעים מהזכות להליך הוגן: זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית, ואבחן אם יש מקום להקנות זכויות אלו לתאגיד ואם כן באיזו מידה. הפרק השני יהיה בנוי כך:
- זכויות התאגיד כנאשם בפליליים
4.1 הכלל – זכויות התאגיד
4.2 הזכות להליך הוגן
4.2.א. מהותה של הזכות להליך הוגן
4.2.ב חוקתיות הזכות להליך הוגן
4.2.1 זכות השתיקה והזכות (החסיון) מפני הפללה עצמית
4.2.1.א. מהות הזכויות והבסיס הרעיוני להן
4.2.1.ב. זכות השתיקה והזכות להימנע מהפללה עצמית בישראל
4.2.1.ג תחולת זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית על תאגידים
בחלק השלישי והאחרון אדון בסעדים האפשריים להפרת זכויות אלו: פסילת ההודעות שנגבו מהאורנים מכוח כלל הפסילה הפסיקתי, ולחלופין, ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. במסגרת זו אדון בטענת הגנה מן הצדק שהעלתה הנאשמת, ולפיה העמדה לדין שלה, ומתן חסינות לאהרונסון, וייס והירש, שהיו נושאי משרה בכירים בה, מהווה אכיפה בררנית. אדון בטענת ההגנה מן הצדק באופן כללי ולאחר מכן, בטענת האכיפה הבררנית בכלל ובמקרה שלפניי בפרט. הפרק השלישי יהיה בנוי כך:
- על הסעדים בגין פגיעה בהליך הוגן, פסלות ראיות והגנה מן הצדק
5.1 פסלות הודעותיהם ועדותם של האורגנים כנגד סימנס ישראל מכוח כלל פסילת הראיות שהושגו באמצעים פסולים
5.1.1. עיקרי הלכת יישכרוב
5.1.2. התפתחות הכלל בפסיקה לאחר הלכת יששכרוב
5.1.3 האם מתקיימים התנאים להחלת כלל פסילת הראיות במקרה שלפני