המאשימה מתייחסת גם לדברי סימנס ישראל לפיה לא היה ראוי להעמידה לדין ולפטור את האורגנים, כיון שסימנס ישראל שיתפה פעולה עם המאשימה ומציינת כי שיתוף פעולה זה לא היה פרואקטיבי. אמנם, סימנס הגישה תביעה נגד אהרונסון להשבת הכספים שהיו אמורים לשמש ככספי שוחד ונותרו בידיו, אך לא פנתה לרשויות והבהירה כי קיימים בידיו סכומי כסף נוספים. לדברי המאשימה, לו סימנס ישראל הייתה פונה מיזמתה למאשימה, טרם נכרתו הסכמי עד המדינה עם האורגנים, יתכן כי היה נכרת עמה הסכם כאמור. אם לעומת זאת, כפי שטוענת סימנס ישראל, לא היה בידה כל מידע, וכולו היה בידי האורגנים, ממילא אין מדובר בקבוצת שוויון שכן אז היה הגיון רב לכרות הסכמים עם עדי המדינה ולהעניק להם חסינות, לצד העמדתה לדין של סימנס ישראל.
עוד טוענת המאשימה כי הבסיס הרעיוני להטלת אחריות פלילית על תאגיד מכוח תורת האורגנים, אינה רק להוקיע את העבריינים לאחר מעשה, אלא בראש ובראשונה לתת לתאגידים תמריצים למנוע ביצוע עבירות מראש. לטענתה, הטלת אחריות אישית על מבצע העבירה נועד לשרת תכליות אחרות כגון הרתעה וגמול, בעוד הטלת אחריות על תאגידים נועדה בראש ובראשונה לתת תמריצים למנוע ביצוע עבירות ע"י האורגנים מראש. לדבריה, מקום בו התאגיד אינו נהנה מביצוע העבירות (כמו במקרה של גרם מוות ברשלנות), יהיו לתאגיד ממילא תמריצים לנסות ולמנוע את ביצוע העבירות. לא כך, לדברי המאשימה, הם פני הדברים, כאשר מדובר בעבירות כמו העבירות נשוא כתב האישום שלפניי, מפירותיהם התאגיד עצמו נהנה. לדברי המאשימה הקושי לגלות עבירות שוחד יביא לכך שאם לא ניתן יהיה להעיד את נושאי המשרה כנגד התאגיד, פעמים רבות התאגיד יינקה מהעבירות שביצע ושנהנה מהן, ולא יהיה לו כל תמריץ לפעול למניעת אותן עבירות.
לטענתה המאשימה, מקום כמו במקרה זה, בו צרכים חקירתיים הביאו את המאשימה להגיע להסדר טיעון עם האורגנים, אין הדבר מאיין את התכלית של הטלת אחריות על התאגיד. המאשימה מפנה לעניין זה לפסקי הדין בהם מתחו ביקורת על כך שלא העמידו נושאי משרה לדין יחד עם התאגיד, אך ההעמדה לדין של התאגיד הייתה ראויה בכל אותם מקרים.
2.3 מהלך הדיון
- תורת האורגנים ואחריותו הפלילית של התאגיד
3.1 הבסיס הרעיוני להטלת אחריות פלילית על תאגידים
3.1.1 האם הבסיס הרעיוני לדיני העונשין מתקיים במקרה של תאגיד
3.1.2. הבסיס הרעיוני להטלת אחריות פלילית על תאגיד מכוח תורת האורגנים