המאשימה ממשיכה וטוענת כי גם על פי המבחנים של תורת האורגנים, לא ניתן לייחס את חסינות לחברה. לטענתה, נקבע כי יש לייחס את מעשי האורגן לתאגיד אם מתקיימים שלושה תנאים. ראשית, כי דבר החקיקה הרלבנטי לא התכוון להוציא מתוכו תאגיד, שנית, כי פעולת האורגן נעשתה במסגרת מילוי תפקידו ולבסוף, האם הפעולה הייתה לטובת התאגיד. לדבריה כאשר עד עורך הסכם עד מדינה ועדותו עלולה להפליל את החברה התנאים אינם מתקיימים שכן פעולת האורגן במקרה זה לא נעשתה בעת מילוי תפקידו, האורגן מעיד כאדם שהוזמן לחקירה ולא כאורגן וכן מדובר בפעולה שהיא לרעת התאגיד.
2.2.ב. טענות המאשימה לעניין הוגנות ההליך
המאשימה טוענת כי זכויות הנאשמת ככזו להליך הוגן לא נפגעו שכן היא רשאית לכפור ולהתגונן מפני האישומים המיוחסים לה. אולם, המאשימה מוסיפה וטוענת כי גם אם בית המשפט יימצא שיש פגיעה מסוימת בזכויות הנאשמת כתאגיד, הרי שיש לזכור כי מדובר בזכות יחסית שעומדות למול זכויות אחרות. זאת, בעיקר כשמדובר בתאגיד שהפגיעה בו, במסגרת ההליך הפלילי, קשה פחות מאשר בבן אנוש.
2.2.ג. טענות המאשימה לעניין אכיפה בררנית
המאשימה טוענת לעניין אכיפה בררנית כי ערכה איזונים, עת העניקה חסינות לאורגנים, כדי להפליל את התאגיד וכן נקטה בהליכים מול סימנס העולמית. לדבריה קיים שוני בין סימנס ישראל לבין סימנס העולמית, וכן שוני בין האורגנים שקיבלו חסינות מכוח הסכם עד המדינה לבין סימנס ישראל, הבחנות מותרות, המאפשרות העמדתה לדין של סימנס ישראל בלבד, מהצד של נותני השוחד לכאורה. אשר לסימנס העולמית טוענת המאשימה כי השוני בין סימנס העולמית לסימנס ישראל הוא שסימנס העולמית היא חברה זרה, על הקשיים הכרוכים בכך בהעמדתה לדין.
אשר לאורגנים, אהרונסון, וייס והירש, טוענת המאשימה כי יש שוני רלבנטי ביניהם לבין סימנס ישראל כיון שעמם נכרת הסכם עד מדינה. לטענתה, הסכמי עד המדינה הם סבירים ונדרשו בשל אפיה של החקירה בכדי להעמיד לדין הן את הנאשמת, אך גם את מקבלי השוחד, שחמישה מהם אכן הורשעו במסגרת הליך זה. המאשימה טוענת כי בשלב זה, מבלי לשמוע ראיות, יש להניח לטובת המאשימה כי הסכמים אלו נדרשו מבחינה חקירתית. המאשימה מוסיפה וטוענת כי הדבר יוכח במסגרת ההליך העיקרי.
המאשימה מבהירה כי הפטור לנושאי המשרה במקרה זה נדרש מטעמים חקירתיים. לגבי אהרונסון והירש נחתמו הסכמי עד מדינה כדי לקבל מידע שהיה ברשותם, ואכן הפלילו, כל אחד לגרסתו את חברות סימנס. אשר למר וייס, הוא קיבל חסינות מהעמדה לדין כדי שניתן יהיה לזמנו לעדות בגרמניה, שם חשוד רשאי שלא להתייצב לחקירה. בנסיבות אלו, בהם היה צורך אמיתי לפטור את נושאי המשרה, מדובר בנסיבות חריגות בהן, על פי הפסיקה, ניתן להעמיד לדין את התאגיד ללא נושאי המשרה, האורגנים.