לצורך כך חייבה האמנה למניעת שוחד, שנכנסה לתוקף ב-1999: Convention on Combating Bribery of Foreign Public Officials in International Business Transactions (להלן: האמנה למניעת שוחד), מכל המדינות החתומות על האמנה לקבוע אחריות על תאגידים לעבירות שוחד מחוץ לגבולות המדינה. מהדוח עולה כי מרבית המדינות החתומות על האמנה למניעת שוחד אמצו אחריות פלילית לתאגידים.
נראה כי המסקנה היא כי המטרה המרכזית של הטלת אחריות על תאגידים, לאור מעורבות בחיי הכלכלה והקהילה היא מניעת ביצוע עבירות.
נימוק נוסף להטלת אחריות פלילית על תאגידים נוגע ליכולתם של קהילות בתאגיד למנוע ביצוע
עבירות על ידי התאגיד קרמניצר וגנאים, אחריות התאגיד, מבהירים זאת (שם בעמ' 773):
"ההצדקה להטלת אחריות תאגידית הינה ההנחה, שהרחבת מעגל האחראים תגביר את ההרתעה בעלות זולה יותר מאשר הכבדת הסנקציה על המבצע הישיר. הטלת אחריות על התאגיד מסייעת בהשגת שתי מטרות: ראשית, מניעת ביצוען של עבירות על-ידי גורמים הפועלים מטעם התאגיד; שנית, הפנמת העלויות החברתיות של פעילות התאגיד.
מניעת עבירות. האחריות התאגידית חיונית למניעת עבירות בהתקיים שתי ההנחות הבאות: ראשית, הטלת אחריות אישית על המבצע הישיר גרידא לא תביא להרתעה מספקת; שנית, בידי התאגיד היכולת לנקוט אמצעים למניעת ביצוע העבירות בידי עובדיו.
משטר המושתת על אחריות אישית גרידא עלול להכשל בהשגת הרתעה מסיבות אחדות, שהמרכזית בהן הינה הקושי להביא להרשעת המבצע הישיר של העבירה....".
כן עומד על כך גבריאל הלוי בספרו: תורת דיני העונשין, 931 (כרך ב', התשס"ט-2009, להלן: הלוי, דיני העונשין):
"ההצדקה החברתית העקרונית לכך [להטלת אחריות פלילית על התאגיד] ...היא, כי על התאגיד מוטלת חובה לבחור את נושאי המשרה הרלוונטים בהיותם מיומנים, ממושמעים ביחס להרשאותיהם וסולדים מביצוען של עבירות פליליות. בחירתו של נושא משרה שאינו עומד בקריטריונים אלה, ואשר אכן ביצע בפועל עבירה פלילית במסגרת תפקודו בתאגיד, אינה מאפשרת לפטור את התאגיד מאחריות פלילית...."."
ומוסיף אסף חמדני במאמרו: "עסקות בעלי עניין ואחריות התאגיד לעבירות ניירות ערך, בעקבות ע״פ 3891/04 איזנברג נ׳ מדינת ישראל", מחקרי משפט כג, 769, 773 (תשס"ח- 2007, להלן: חמדני, אחריות התאגיד), ומדגיש כי גם אם אין תמיד אפשרות ישירה של בעלי המניות לפקח, הרי הטלת אחריות פלילית על התאגיד תתרום להרתעה (לדבריו, בעמ' 774):