"בין התאגיד כמבצע העבירה לבין האורגן כמבצע של אותה עבירה, דווקא בשל ההזדהות המלאה שביניהם, אין כל שמץ של שותפות המניחה שני מקורות של עשיית וחשיבה לפחות. אין הם שני "צדדים" לאותה עבירה. הם רק אחראים בשל אותה עבירה וכל אחד מהם בשל שיקול אחר; האורגן מתחייב בהעבירה משום שהוא ביצע אותה על כל יסודותיה, תהיה המסגרת בה עשה זאת אשר תהיה; התאגיד מתחייב באותה עבירה, משום שהחוק מייחס לו אותה, אם כי הוא עצמו אינו מסוגל לעשות מאומה. האורגן מתחייב בעבירה כי הוא העושה האמיתי שלה; התאגיד מתחייב בה מכוח קונסטרוקציה של החוק בלבד. כל אחד מהם נחשב מבצע של אותה עבירה.".
חזר על הדברים כב' השופט מ' לנדוי בעניין פז. לעניין תורת האורגנים ציין שם כב' השופט לנדוי (שם בעמ' 99): הרבה דיו כבר נשפך בספרות ובפסיקה בארצות המשפט המקובל על רעיון הזהות של גוף מאוגד עם מי שפועל מטעמו, לצורך האחריות בפלילים, ועדיין הבהירות מאתנו והלאה בסוגיה זו"..
בית המשפט העליון חזר ונזקק לשאלה זו בע"פ 115/77 אברהם לב נ' מדינת ישראל, פ"ד לב (2) 505 (1978), שם נדונה הרשעתה של חברה בפלילים בעקבות מעשי מרמה של בעליה ומנהליה כב' השופטת מ' בן-פורת ציינה (שם בעמ' 520): "כלל "ההזדהות" (identification) הוא הבסיס להרשעתה של חברה במעשה פלילי שביצע אדם הנמנה עם סוג ה'אני האחר'. אין ספק שבראש הסולם של סוג זה ניצבים המנהלים....".
סוגיית האחריות הפלילית של תאגיד בכלל ותורת האורגנים בפרט, נדונו בהרחבה בפסק הדין בעניין מודיעים. שם נקבעה תורת האורגנים כבסיס לאחריות הפלילית של תאגידים (דברי כב' השופט א' ברק, שם החל בפסקה 6 לפסק דינו בעמ' 181):
"תורת האורגנים" אינה פשוטה כלל ועיקר. ... מן הראוי להדגיש, כי תורת האורגנים אינה מבוססת על תפיסה פורמאלית טכנית. היא יונקת חיותה מתפיסה של מדיניות משפטית, לפיה התאגיד הוא אובייקט לזכויות ולחובות (במובן הרחב) כמו אדם בשר ודם. התאגיד אינו יצור מלאכותי. ...אמת הדבר, קיים שוני מהותי בין תאגיד לבן-אדם (בשר ודם). לתאגיד אין קיום טבעי. לבן-אדם יש קיום טבעי. אין תאגיד ללא משפט, אך אין משפט ללא בני-אדם. בן האדם הוא תנאי למשפט, והמשפט הוא תנאי לתאגיד. לשוני מהותי זה השלכה גם בתחומי המשפט. אך מכאן לא נובע כי - אדם הוא "ריאלי" ותאגיד הוא "מלאכותי". מכאן רק נובע כי בין השניים ישנם הבדלים מהותיים וחשובים. חרף הבדלים אלה, הן התאגיד והן בן האדם פועלי בעולם המשפט. עולם זה הוא עולם נורמאטיבי. נושאי הזכויות בו הם הגופים המשפטיים (האישיות המשפטית). לעניין כושרה של תופעה להיות נושא לזכויות ולחובות - אין כל הבדל בין תאגיד לבן-אדם. זה כזה מוכר בעולם המשפט כאישיות משפטית. זה כזה הוא "ריאלי", עד כמה שהמשפט הוא ריאלי, וזה כזה הוא "מלאכותי" עד כמה שהמשפט הוא מלאכותי. זה כזה הוא "אדם" - להבדיל מבן-אדם - במובן הנורמאטיבי. אכן, הריאליות או המלאכותיות נבחנות ביחס לתכונות אנושיות ולקיום אנושי. בהקשר זה הבחנות אלה הן רלוואנטיות ותקפות. אין הן רלוואנטיות ואין הן תקפות ביחס לקיום הנורמאטיבי. קיום זה הוא ריאלי ומלאכותי בעת ובעונה אחת. לתאגיד קיום נורמאטיבי, והוא "אדם" בעולם הנורמאטיבי....תורת האורגנים מייחסת לתאגיד את המחשבות והפעולות של האורגנים, ובכך מעניקה לתאגיד מימד אנושי. היא רואה באורגנים של התאגיד את ה"מוח" ואת "מרכז העצבים" שלו ואת "האני האחר" (alter ego) שלו...."