בית המשפט העליון אצלנו, בדונו בהגנות אלו (הקבועות בחקיקה כפי שיפורט להלן) עמד על העקרונות בבסיס זכויות אלו במספר הזדמנויות, ובניסוחים שונים, הנוגעים לבסיס הרעיוני והעקרונות עליהם עמדתי לעיל. כך למשל, הדגישה כב' השופטת ט' שטרסברג כהן את הדילמה, או לדבריה ה"טרילמה" בין החובה לומר את האמת, לבין רצונו של החשוד או הנאשם למלט עצמו מאימת הדין (עניין חכמי, בפסקה 14 לפסק דינה בעמ' 765): "זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לטרילמה שבה הוא מיטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת לבין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, לבין הסתבכות בביזיון בית-המשפט עקב סירובו להעיד. כל אלה נמנעים על-ידי זכות השתיקה.".
יש המבקרים טיעון זה באומרם כי מי שחף מפשע ואינו משקר אינו עומד לפני הטרילמה, על כן ההגנה ניתנת בפועל רק למי שחייב בדינו ובכוונתו להסתיר את האמת, ולהגנה כזו אין מקום (ראו: Akhil Reed Amar & Renee B. Lettow, "Fifth Amendment First Principles: The Self-Incrimination Clause", 93 Mich. L. Rev. 857, 890 (1995).. לדיון בשאלה זו ראו: Daniel J. Seidmann & Alex Stein, "The Right to Silence Helps the Innocent: A Game-Theoretic Analysis of the Fifth Amendment Privilege", 114 Harv. L. Rev. 430, 452 (2000), quoting Jeremy Bentham, A Treatise on Judicial Evidence 241 (M. Dumont ed., Fred B. Rothman & Co. 1981) (1825).
החיסיון מהפללה עצמית נחשב כאחת הערובות המינימליות למשפט הוגן ולשוויון לפני החוק ומוגן, בשל כך, לפי סעיף 14(3)(9) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרח וזכויות פוליטיות משנת 1966 (Int'l Covenant on Civil and Political Rights, 1966, Art. 14(3)(9)–וכן בחוקות במדינות מסוימות, כמו בתיקון החמישי לחוקת ארה"ב הקובע: "No person shall be... compelled in any criminal case to be a witness against himself...". בארה"ב הזכות מפני הפללה עצמית, קבועה בתיקון החמישי לחוקה (ארחיב להלן בפרק הנוגע לזכות מפני הפללה עצמית).
4.2.1.ב. זכות השתיקה והזכות להימנע מהפללה עצמית בישראל
הדין בישראל מכיר בזכות הנאשם שלא להפליל את עצמו, ובמסגרת זו גם את זכותו לשתוק, הן בחקירה הן במשפט. קיימות מספר הוראות החוק המעגנות זכויות אלו, חלקן לגבי החקירה, חלקן לגבי המשפט.
סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), מסמיך את אנשי המשטרה לערוך חקירות לגבי ביצוע עבירות. סעיף 2(2) לפקודה, נוגע לזכויות שבנדון וקובע כך: