"אולם משהמעשים בהם הורשעו המערערים ....נוגעים למעשי עבירה חמורים כגון מרמה וזיוף, שהם בבחינת "חי הנושא את עצמו", הם מתנתקים מסיפור המסגרת הכללי ומתרחקים מן ההגנה שתיתכן בגינו. דברים אלה נכונים ביתר שאת עת עסקינן בעבירות שנעשו ביודעין במטרה לגרוף רווחים כלכליים לכיסם הפרטי של חלק מהמערערים... בהקשר זה, יש לציין כי התוצאה לפיה מי שביצע עבירות של זיוף, מרמה וכזב, הצגת מצג שווא בהיקף זה יסתיים בלא משפט וללא ענישה, רק מפני שגורמים אחרים, בכירים ככל שיהיו, לא הועמדו לדין על מחדלים בעלי אופי אחר הינה תוצאה מרחיקת לכת. הייתי אומר כי תוצאה כזו תפגע בתחושת הצדק ובאינטרס הציבורי בצורה קשה ביותר.".
כך גם במקרה שלפניי. הפתרון שנתן כב' השופט נ' הנדל בעניין גוטסדינר, היה התחשבות בפגיעה בתחושת הצדק במסגרת העונש, ולא בביטול כתב האישום. מכל מקום, לא זו העת להכריע בעניין זה.
מכל הטעמים שהזכרתי לעיל, איני סבורה כי יש לבטל את כתב האישום נגד הנאשמת גם מטעם זה, בוודאי ובוודאי שלא במסגרת טענות מקדמיות, שאז לא ניתן לבחון את הוגנות ההליך, כפי שפירטתי לעיל לעניין פסילת ראיות מכוח הלכת יששכרוב.
- סוף דבר
אני סבורה כי אין מקום לבטל את כתב האישום כנגד הנאשמת.
בראש ובראשונה, אין לייחס לנאשמת את החסינות שניתנה לאורגנים – אהרונסון, וייס והירש – מכוח תורת האורגנים.
שנית, כעניין של מדיניות אין מניעה עקרונית כי המדינה תתקשר בהסכם עד מדינה, במסגרתו תעניק חסינות למנהל בחברה, כדי שהמנהל יעיד כנגד אותה חברה בה כיהן (כמובן ככל שההסכם עומד בתנאים האחרים להסכם עד מדינה).
באשר לטענות הנאשמת לעניין הוגנות ההליך, הרי שהיקף ההגנות הקיימות לנאשמת בהליך הפלילי לעניין זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית מצומצמות מאלו הניתנות לבן אנוש, וגם מסיבה זו, אין להורות על ביטול כתב האישום, גם אם נפגעו במשהו זכויותיה אלו. מכל מקום, טענות אלו ניתן יהיה לבחון רק בסיום שמיעת הראיות, וככל שהנאשמת, לאור כלל הנסיבות, תבחר לחזור על טענות אלו. אז גם ניתן יהיה, ככל שיתברר כי נפגעו זכויותיה, לבחור את הסעד המידתי המתאים.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הנאשמת לבטל את כתב האישום כנגדה. הנאשמת תשיב בכתב לכתב האישום המתוקן עד ליום 20.7.17, ולאחר מכן יתקיים דיון, ביום 26.7.17 בשעה 08:30, הכל כאמור בפרוטוקול מיום 7.6.17.
ניתנה והודעה לצדדים, היום, ט' תמוז תשע"ז, 03 יולי 2017.