"לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר."
כך הוסיף וקבע כב' הנשיא א' גרוניס בבג"ץ 9131/05 ניר עם נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, (2006, בפסקה 5 לפסק דינו, להלן: בגץ ניר עם):
"יש לזכור כי לרשות הערכאה הדיונית עומד מגוון של אמצעים לטפל בפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום. בית המשפט יכול לעשות שימוש בסעדים מתונים ומידתיים שאינם מגיעים כדי ביטולו של כתב האישום. כך למשל, יכול הוא להורות על ביטולם של אישומים ספציפיים או להביא בחשבון בשלב קביעת עונשו של הנאשם את הפגמים שאירעו בהליך הגשת כתב האישום".
היינו, על בית המשפט לבחור באמצעי הפחות חמור האפשרי שיהיה בו כדי לרפא את אותם פגמים (ראו לעניין זה:דב גלעד כהן, "טענות מקדמיות – שלושה חידושים פרקטיים: שימוע, הגנה מן הצדק והתיישנות", הסניגור 164, עמ' 4, 7 (2010).
על כן, אם יתברר כי היה בהעמדת הנאשמת לדין משום אכיפה בררנית, או כי תוצאות מתן החסינות למנהלים תוך העמדה לדין של המנהלים פוגעת בתחושת הצדק, יהיה מקום להמשיך ולבחון את מידת הפגיעה בשוויון, מידת הסלקטיביות שבאכיפה, חומרת העבירה, ולאורן לשקול מה הסעד הראוי, והאם אין, אמצעי מידתי יותר, שיפגע פחות באינטרסים אחרים, ויאפשר ניהול הליך הוגן כלפי הנאשמת (על שאלת תום לב התביעה ושיקולים נוספים בשלב הסעד ראו: מיכל טמיר, אכיפה סלקטיבית, 365-351 (תשס"ח, להלן: טמיר, אכיפה סלקטיבית) וכן טמיר, כוונה להפלות, בעמ' 642). בעניין גוטסדינר, עמד כב' השופט נ' הנדל על כך, שכאשר מבוצעות עבירות חמורות אין לבטל את כתב האישום ולזכות את מבצעי העבירה, ובלשונו (בעמ' 49 לפסק דינו):