אכן, בהירות התמונה אינה זהה בכל חלקיה, כמפורט להלן:
- תחילת הסחיטה ותקופתה: בכתב האישום נטען כי תחילת הסחיטה בחודשים פברואר-אפריל 2018, ועל-כך עמדה התביעה עד תמול-שלשום, אך עתה טוענת התביעה במסמך "ציר הסחיטה" כי למעשה מדובר בשנת 2020, ללא הסבר וללא בקשת תיקון של האישום, אף שלדעתה מדובר ב"אירוע החשוב ביותר" [פרוט', ע' 51]. קיימת אי-בהירות לגבי מועדים מסוימים, אף לשיטת התביעה, שכן לכאורה – לפי המצוין באישום – קדמו תחילת מעשי הסחיטה לקיומם של פרויקטים. למעשה, "התקופה הרלוונטית לכתב האישום" איננה מוגדרת, האם החלה ב-2018 או שהתקצרה בשנתיים? האם תחילת הסחיטה הנוגעת לפרויקט שלמה המלך ב-10.02.20 הקבילה, קדמה או איחרה את "הסחיטה הראשונית", שהיא אם כל הסחיטות לדעת התביעה? כך או אחרת, ההודעות הקוליות מלמדות - בהצטרפן להודעות תשובה ובלולו – על קיומה של "תקופה" שבה אכן בוצעו המעשים המתוארים באישום 30.
- טוענת התביעה לקיומו של לחץ יומיומי על תשובה, לחץ שלבסוף גם נתן בו אותותיו, כמובא לעיל, אך לפי חומר הראיות עליו הסתמכה, יש לציין כי חודשים רבים לא ציית תשובה למשיבים ולא העביר אליהם תשלומים שונים, בנקיטת דרכי עיכוב ושיהוי, לרבות מסירת שיק שחזר. לכך ניתן לענות, כי ודאי שתשובה לא ראה בתביעותיהם של המשיבים חלק ממהלך העסקים הנורמאלי, שבו מקיימים הסכמים ומחלוקות מיושבות במו"מ או בהליכים נהוגים ומוסדרים.
- במהלך חודש יולי 2021, במסגרת פרויקט אחר של תשובה, שלא נכלל באישומים (פרויקט רעננה), פנה תשובה אל המשיב בבקשה שייתן לו הצעת מחיר לעבודות חפירה והתרעם כשהמשיב לא ענה לפניותיו [סעיף 97 לסיכומי התגובה מטעם המשיב, ציטוטי השיחות ומועדיהן והפניות לנספחים]. אין לכחד, שעניין זה קשה לישוב עם טענות הסחיטה – שכן כאן, לכאורה הנסחט מבקש מהסוחט להיכנס לפעילות נוספת בשירותו, במקום לצמצם חשיפתו לסחיטה, וכשהתביעה טוענת שהמשיב נכפה על תשובה, שלא רצה לעבוד אתו. התביעה מעלה השערה, שאולי המשיבים ביקשו להשתלט על פרויקטים נוספים של תשובה, וזו דרכם של סחטנים [מסמך משלים, ע' 2], אך הדבר אינו יוצא מגדר השערה, וממילא אינו תואם את המציאות – לא מדובר ביוזמת סחטנים להשתלט על פרויקט נוסף, אלא ביוזמת נסחט לקבל שירותי קבלנות מהסוחט.
- מחלוקת האדמה השחורה: שאלת 'קדושתו' של חוזה פאושלי, כביכול לעולם אינו נפרץ ומתוקן משיקולים עסקיים כשרים, לא לובנה כהלכה, ושמא ההיפך. תשובה סיפר שהיה חייב לפתוח את ההסכם ולהוסיף תשלום, בו לא היה חייב לפי ההסכם. אלא, שהבנתו בדבר חובתו להסכים, נבעה משני מקורות, הן מפחד המשיבים והן מהשביתה בה נקט המשיב. נשאל, אם הטלת אימה כאן, מה הצורך בשביתה? שביתה, מוחלטת או האטה, אינה נופלת ברגיל בגדרי איומים וסחיטה, אך מופיעה באישום כחלק מאמצעי הלחץ שהופעלו נגד תשובה. לעניין זה ניתן להשיב מחומר החקירה, כי אותה האטה או הפסקת העבודות מהווה איום והפעלת לחץ אסור כשהיא שלובה עם האיומים והסחיטה שהפעילו המשיבים.
התמיהות והשאלות שעולות, כאמור לעיל, ילובנו כהלכה בהליך העיקרי, ככל שיעלה הצורך. לענייננו, יש לומר כי מידת הכרסום בראיות התביעה איננה מהותית ולא ניטל כוחן הלכאורי, שהלא עיקרם של דברים נעוץ בראיות מרכזיות התומכות היטב זו בזו – אמרותיו של תשובה, חילופי ההודעות הקוליות, אמרותיו של בלולו, וגם חוסר ההיגיון הכלכלי שבולט לפחות בפרויקט בוסטון וחושף את הסחיטה הנסתרת.